תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

נ"ט בר נ"ט

בענין נ"ט בר נ"ט
מבואר בגמ' חולין דף קיא ע"ב מחלוקת רב ושמואל בדין דגים שעלו בקערה האם מותר לאוכלן בכותח, ונפסק כשמואל שמותר. ו"עלו" הפירוש הוא או שהדגים היו רותחין, וכלשונו של רש"י שעלו בקערה של בשר מן הצלי כשהיו רותחין, או אפילו להיפוך וכן משמע מהתוס' וכן כתוב בב"י ואע"פ שפסקינן דתתאה גבר בכל זאת אין כאן טעם גמור, ומשמע מדבריו דהמאכל לא הוי ממש רותח ורק מדין תתאה גובר עליו.
וראיתי בשם הדרכי תשובה דעד שנתבשלו כמאכל בן דרוסאי דינו כמו עלו, ואולי גם מיירי שזה בלי רוטב ואוסר רק כדי קליפה, אולם בששניהם חמין דינו כמו נתבשלו או נצלו, וכן מפורש בש"ך, ויעוין בב"ח שמשמע אחרת. ובזה יש מחלוקת הראשונים וכמבואר בתוס' ובעוד ראשונים כי יש אומרים שרק עלו מותר אבל נתבשלו או נצלו כלומר ששניהם חמין שאני, ויש מתירין בנתבשלו כי יש ג' נותני טעם ומשא"כ בנצלו, ולפי זה הרוטב שנתבשל בו יהא אסור עם חלב כן כתוב בחוו"ד ועוד.
שיטת המחבר והרמ"א בזה וכמבואר בסי' צ"ה
שיטת המחבר היא דהכל מותר, ושיטת הרמ"א היא דלכתחילה חושש לאוסרים בנתבשלו ונצלו ורק בדיעבד אם נתנו בכותח מותר לאוכלו, ובעלו בקערה של בשר מותר לנותנו בכותח אבל לכתחילה אסור להעלותן ע"מ לאוכלן בכותח כנכתב בט"ז וכן הוא פשטות לשונו של הרמ"א. והטעם שאסור לכתחילה להעלותם משמע מהפמ"ג שזה כמו אין מבטלין איסור לכתחילה, ואם בטלו או אפילו העלה ע"מ לאוכלו בכותח יש בזה מחלוקת האחרונים האם קנסינן ליה לאכול אפילו בדיעבד אם נתערב בכותח, דעת הפר"ח שמותר, ואילו הפמ"ג דעתו נוטה לאסור אפילו אם בדיעבד כשעירבו עם חלב מדין קנס יעויין במשב"ז ס"ק ד', והפשט הוא דנתבשלו וכ"ש אם נצלו דהרמ"א חושש לדעת האוסרים ורק בדיעבד מותר ולכן דעת המ"כ והפמ"ג לאסור אפילו בדיעבד ומשא"כ בעלו, דהרי לכו"ע פסקינן שמותר וזה רק הרחקה בעלמא וכלשון הגמ' עלו, שרק בדיעבד, עכ"פ מכיון שזה רק הרחקה בעלמא בזה אפשר להבין את דעת הפר"ח ורק בנתבשלו שזה יותר חמור גם בזה יש מחלוקת המ"כ והפמ"ג מה דינו כשכבר עירבו בחלב, ודעת הש"ך כהמהרש"ל שבנצלו אסור אפילו בדיעבד וכן נוטה דעתו של הפמ"ג, אולם החכמת אדם מתיר בדיעבד וכמו בנתבשלו, ולפי הש"כ מסתבר דגם באינו בן יומו אסור לכתחילה לאוכלם בכותח.
ובדעת המחבר כבר הבאנו שיטתו מפשטות לשונו משמע דלכתחילה אסור לבשלו ע"מ לאוכלו עם חלב ורק אם כבר נתבשל בזה נחלקו המחבר והרמ"א, וכן כתוב בש"ך. אולם בב"י בתחילתו כותב כנ"ל אולם בבדק הבית חזר בו ומתיר אפילו לכתחילה ויעוין בפמ"ג מה שכתב בזה, וכן שמעתי שהר"ר יעקב עדס זצ"ל נהג בזה היתר, אולם בכף החיים אוסר, וא"כ מה שהבאנו מהפמ"ג מחלוקת של המ"כ והפמ"ג מסתבר דלהלכה לפי הב"י מותר מכיון שבדעת הב"י יש שסוברים שמותר לכתחילה, א"כ עכ"פ בדיעבד מסתבר שאין כאן קנס. ולענין ליתן בכלי של חלב כתוב ברמ"א שמותר ויעויין בש"ך סק"ב ובסי' צ"ד ס"ק י"ח. אולם בעיקרא דדינא בדעת המחבר בזה ראיתי בשם כמה אחרונים שהשו"ע נכתב אחר הבדק הבית ולכן בודאי חזר בו מזה.
לפי שיטת הרמ"א דבאינו ב"י מותר בנתבשלו או נצלו, יש לדון האם זה רק כשכבר בשלו אזי מותר לאוכלו בכותח אבל לכתחילה לבשלו ע"מ לאוכלו בחלב אסור כי רק אם כבר בשלו אזי נקרא כמו בדיעבד, וגם כתוב בשם הפרי תואר דדגים היו רגילין לאוכלן עם כותח לכן הוי כדיעבד ולא שאר דברים, או שאפילו לכתחילה מותר. וצדדי השאלה היא אם מה שהרמ"א מחמיר זהו רק חומרא בעלמא או שהוא באמת חושש לשיטת האוסרים ורק בדיעבד מתיר, ואולי כי זה לא ממש דרך בישול ולכן אפילו לאוסרים הוי רק מדרבנן וגם אם זה כלי שדרכו להשתמש בשפע אז יש שסוברים שיש בדרך כלל שישים.
והנה בשאלה זו כתוב מפורש בחכמת אדם שאסור לכתחילה, [אולם מסתבר שבעלו לכ"ע מותר לכתחילה באינו ב"י ודו"ק], ורק בדיעבד אם כבר בשלו מותר. אולם שמעתי לדייק מדברי הגר"א שמותר, דכתב שם בס"ק י' וז"ל בסוף דבריו ואף בקדרה של איסור אסור רק משום גזירה אטו ב"י משא"כ כאן דאף ב"י מותר מדינא. וא"כ משמע מדבריו דתרי חומרות לא אמרינן, וא"כ ממילא ה"ה דמותר לכתחילה לבשל ע"מ לאוכלו עם חלב דמה דאסור לכתחילה כי אסור לגרום נ"ט בר נ"ט וכמו שהבאנו מהפמ"ג אולם באינו ב"י שורש ההיתר הוא לא בגלל שזה נ"ט בר נ"ט אלא בגלל שזה אינו ב"י שזה מותר מעיקרא דדינא ורק החמירו משום גזירה וא"כ בכה"ג הוי שתי חומרות ולכן מסתבר שבכה"ג מותר לכתחילה.
אולם בדעת החכמת אדם צ"ל שהוא סובר שהרמ"א חושש מעיקרא דדינא לאוסרים דהוי נותן טעם גמור, אולם בנטל"פ זהו כבר טעם קלוש, אמנם אם כבר בשלו מותר לאוכלו בכותח כי זה לא גרע מעלו, ורק לכתחילה אסור לבשלם אפילו באינו ב"י מחמת הגזירה הכללית של אינו ב"י אטו ב"י, ורק בכה"ג דינו לאסור רק לכתחילה לבשלו ע"מ לאוכלו בכותח אבל אם כבר בשלו מותר וכנ"ל. ומה שמותר בדיעבד אפילו בב"י אם עירבו בכותח כי סוף סוף בדיעבד סומכים על שאר השיטות, וגם כי כל האיסור הוא רק מדרבנן כי זה לא ממש דרך בישול. אולם לגר"א זהו רק הרחקה בעלמא. וגם החכ"א עצמו כותב אח"כ שאם אין לו כלי אחר מותר לבשל בו לכתחילה כיון דהוי נטל"פ ונ"ט בר נ"ט, ונ"מ למעשה באם על קומקום או הדוד של שבת שמבשלים בו מים נפלה טיפה של בשר שלא כנגד הרוטב ואין שישים, דהדוד קבל טעם של בשר, ורוצים אח"כ לבשל בו מים כדי לשתותן עם חלב באופן שזה אינו ב"י. ויתכן לומר שאפילו להחכ"א מותר, כי הרי הבאנו מהחכ"א שאם אין לו כלי אחר מותר לבשל בו ואינו מחויב לקנות כלי אחר. ואפשר לצדד כאן עוד היתר, מכיון שהקומקום אינו מיועד לשתייתו דווקא בשביל קפה עם חלב אלא גם בשביל זה, ממילא אינו נקרא שמבשל לכתחילה בשביל לשתותו עם חלב, וכן שמעתי בשם הרב אלישיב זצוק"ל.
וכן יש לדון אם נפלה טיפת בשר כנגד הרוטב של המים, האם מותר להשתמש עם אותם המים כדי לשתותן עם חלב. ולכתחילה בודאי אסור לפי הרמ"א. ובדיעבד, זה תלוי במחלוקת של החוות דעת והבית אפרים האם בשעת בישול נקרא נ"ט בר נ"ט, לחוו"ד אסור, ולבית אפרים מותר, וכן משמע מהפמ"ג במשב"ז אות ד' שחולק בזה על החו"ד, יעויין בסוף הענין.
ובענין המחלוקת של הגר"א והחכ"א, שוב ראיתי במשנ"ב סי' תמ"ז ס"ק נ"ח שמביא מהשע"ת בשם שו"ת הב"ח שאסור למלוח בשר או דגים בכלי חמץ אף שידוע שאינו ב"י להשתמש מהם בפסח כמו דגים שעלו בקערה של בשר ורק בדיעבד מותר, וכן מביא שם ג"כ מהפמ"ג וא"כ הדברים מפורשים במשנ"ב שאסור לכתחילה, ועיין שם בפמ"ג וכן ראיתי בשם התהילה לדוד סי' כ' שכותב שפשטות לשון הרמ"א נראה שאסור לכתחילה, ושוב ראיתי שם בבינת אדם בכלל מ"ה ס"ק מ"א שכתב בדין זה וז"ל טיפת בשר שנפל על כלי שמבשלים בו קאוע ואין מבשלים בו חלב ואין ס' נגד הטיפה מה דינו ומצדד להיתר דמותר לבשל בו כדי לשתות עם חלב, דאף דקי"ל דנ"ט בר נ"ט ע"י בישול אסור לכתחילה עם חלב, מ"מ בנד"ד זהו רק מחמת שמא מפעפע, וא"כ ס"ס שמא אינו מפעפע ואת"ל דמפעפע שמא העיקר כהכרעת המחבר דגם בבישול מותר לכתחילה לאוכלו עם כותח. אמנם הרי לכו"ע אסור לבשל לכתחילה כדי לאוכלו עם כותח, אבל יש לצרף שיטת הרשב"א ונפסק בשו"ע סי' קכ"ב דכלים שמשתמשים בהם בשפע מותר, ואף דהש"ך כתב דלא קי"ל הכי מ"מ יש לצרף עוד להיתר שימתין מע"ל עכתו"ד ודו"ק.
שיטת הפמ"ג וכן סובר החוו"ד דמאוכל לאוכל אין היתר של נ"ט בר נ"ט. וכן מחדש שדווקא מכלי לאוכל הוי נ"ט בר נ"ט אבל לא מאוכל לכלי, וכנראה שסברתו היא שרק אם מקודם נכנס לכלי ואז כבר הוקלש טעמו ולכן אח"כ נקלש עוד אבל כשלכתחילה היה באוכל מכיון שבאוכל לא נקלש טעמו וכנ"ל ולכן אין כאן היתר של נ"ט בר נ"ט, אולם יעויין בחוו"ד ס"ק ד' דמפורש כדבריו בזה דלא כהפמ"ג. וכבר כתבנו בענין זה בסימן השני של נ"ט בר נ"ט והבאנו משו"ת באר יצחק להקשות על הפמ"ג והחוו"ד מזבחים דף צ"ז, וכן יעויין בחוו"ד סי' צ"ז ס"ק ה' מה שכתב בזה.וצ"ע מה שייך שם מקושר הרי אין שם רוטב, ומצאתי ביד יהודה שהקשה כן, וכן יעויין שם בפמ"ג וא"כ גם משם רואים שהוא חולק על החו"ד.
ושוב ראיתי בלבושי עוז להסתפק לפי החוו"ד באופן שנפל חלב על קדירה שמבשלים בה דגים ובישל את הדגים עם ירקות, האם מותר לאכול הירקות עם בשר, האם הוי ממש כמו מאוכל לאוכל. וכן הביא עוד נפק"מ בדינו של החוו"ד כעין מה שהבאנו לעיל באופן שחיממו בקבוק עם חלב במים של כלי ראשון ועירו אח"כ את המים לתבשיל של בשר.
ומה שבאמרי ברוך (צ"ה, א') שואל על החוו"ד שאוסר נ"ט בר נ"ט בשעת בישול מדינו של ספר התרומות שמובא בר"ן על קערות שהודחו שאסורות משום שנוגעין בלא אמצעות המים, או שלא היה טעם ראשון בפני עצמו בהיתר, תיפו"ל משום שהוא שעת בישול, לכן אין היתר של נ"ט בר נ"ט אליבא דהחוו"ד, זה כוונת קושיית האמרי ברוך, לא הבנתי, הרי שם מקודם נחו בכלים בנפרד ורק אח"כ נתערבו הפליטות. ושוב ראיתי בשם הבית אפרים שהקשה כעין זה על החוו"ד מהדין של הגעלת כלים בע"פ שא"צ שישים, ויעויין בזה בלבושי עוז לאחי הגר"ע שליט"א שתורף דבריו הוא כעין מה שכתבנו, וכן מביא מהדרכי תשובה בשם רע"א שסובר כהחו"ד, ובכל זאת סובר כנ"ל שאם כבר נבלע מקודם בכלי ונח שמה ורק אח"כ יצא למאכל הוי נ"ט בר נ"ט. וראיתי בלבושי עוז שמיישב דבר זה וראה בסוף הענין, וכן כותב שם דמהט"ז והש"ך הנ"ל בסי' צ"ז שפסקו דין זה משמע כמו החוו"ד והרי מכאן מביא החוו"ד ראיה לדבריו. אמנם החכ"א פוסק לכתחילה כמו הש"ך והט"ז בדין זה וכותב שם בכלל נ' סעי' א' דרק בהפסד מרובה יש להקל דהוי כנ"ט בר נ"ט.
שוב מצאתי עוד פמ"ג יעויין במשב"ז סימן צ"ז ס"ק ב' ויעויין שם בחוו"ד ס"ק ד' וזהו לשיטתו. [ולפי מה שתרצנו לעיל שיטת החוו"ד מקושית האמרי ברוך ועוד, לפי זה מה שרציתי ליישב בסוף ספר הליכות שלמה על פסח עמוד תקמ"ו, וכן בסימן להלן "בדין קערות של בשר שהודחו בקערה חלבית לענין נ"ט בר נ"ט", דבקדירה של בשר שבישלו בו בשר במים, אסור לבשל בו עתה חלב, אע"פ שטעם הבשר בקדירה נבלע ע"י המים, והוה נ"ט בר נ"ט, על כרחך שחוששים שמא נבלע הבשר שלא באמצעות המים, וא"כ גם קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת צריך להיות אסור, ואיך פסק להתיר, ניחוש שנבלע הטעם מהכלים עצמם בלא המים, ותירצתי ע"פ שיטת החוו"ד אולם לפי זה אי אפשר לתרץ כן].
ועוד בענין החוו"ד שואלים סתירה מס"ק א' לס"ק ד' האם הוא סובר כהפמ"ג שדווקא מאוכל לכלי, ולדידי לא כ"כ קשה כי הוא רק העתיק את מקור הדין דמאוכל לאוכל לא הוי נ"ט בר נ"ט אבל לאו דווקא כסדר הזה. ושוב ראיתי באמרי ברוך שמקשה על החוו"ד וכותב שהחוו"ד לא דייק בדברי השערי דורא יעויין שם. אמנם לדידי כמו שאפשר לפרש את לשונו של השערי דורא כך אפשר לפרש את לשונו של החוו"ד, אולם אפילו לפי דבריהם ראיתי לתרץ, שבחשבון של ג' נותני טעם בזה סובר שאפשר לצרפו אפילו מאוכל לכלי וכעין מה שתרצנו שזה לא נקרא שעת בישול, ויש לעיין בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' נ' דברים נחוצים בענין זה. עוד ראיתי מביאים מביאור הגר"א סי' ק"ח סק"ח וכן יעויין בראש יוסף שחוקר האם ההיתר של נ"ט בר נ"ט הוא גם באיסורי משהו, ועיין עוד במהרש"ם שם מה שמביא מרעק"א בהגהות בענין חלב שחוטה והוא דן שם אם אם בישל בשר עוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור בענין נ''ט בר נ''ט

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן