תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

דין נר חנוכה לדר בעלייה

בגמרא שבת (כא.) נאמר בזה"ל: ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ואם היה דר בעליה, מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר, ע"כ.
ולבאר הדברים נקדים כי מצינו שלשה מקומות דיורין שעסקה בהם הברייתא:
א. בית פתוח לרה"ר: אדם שביתו פתוח ישירות לרה"ר, בודאי יניח על פתח ביתו מבחוץ.
ב. חצר פתוחה לרה"ר: אך באדם שביתו פתוח לחצר, וחצירו פתוחה לרה"ר, ודבר זה היה מצוי בזמן הש"ס שמספר בתים פונים פתחיהם לחצר, והחצר המשותפת פתוחה לרה"ר, בזאת נחלקו רש"י ותוספות היכן יניח את נרו, דרש"י פירש וז"ל: ולא ברה"ר אלא בחצירו שבתיהם היו פתוחים לחצר, עכ"ל. ובפשטות, כוונתו דיניחנה בין פתח ביתו לחצירו. אבל תוספות (ד"ה מצוה להניחה) פליגי עליה וסברי דיש להניחה על פתח חצירו מבחוץ דהיינו בין פתח חצירו לרה"ר והקשו על רש"י וז"ל התוספות: ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרינן נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר, עכ"ל. ובאמת צ"ב מה הכריח את רש"י להורות שידליק על פתח ביתו ולעורר עליו את כל הני קושיין, ונראה לבאר בעומק מחלוקתם דרש"י הבין כי חובה שתהיה 'שייכות' בין נר החנוכה לבין ביתו של כל בית ולכן אין להדליק על פתח החצר דאע"פ שבעה"ב הדליק אין ניכר לבני אדם שייכות בין ביתו לנרו, ולכן העדיף להמעיט בפרסום ולהניח על פתח ביתו, ואפילו שחצירו חוצצת בין רה"ר לנרו, הא עדיפא. אך תוספות ס"ל דלא בעינן היכר מי מבעלי הבתים הדליק כל נר ונר ודי בכך שהנרות מונחים על פתח חצרם, ולענין הלכה: הר"ן והאור זרוע העתיקו כרש"י, אך הטור (תרע"א) פסק כדברי התוספות, וכן פסק השו"ע בסימן תרע"א סעיף ה' וז"ל: נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו, ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר, ואם היה דר בעליה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים, עכ"ל.
ג. הדר בעליה: אך מסיימת הברייתא, ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר, וביאר הב"י דהכא מיירי בדליכא לעליה פתח בפני עצמה לחוץ אלא דייר העליה נכנס לתוך ביתו של בעה"ב ומשם עולה לעלייתו דרך פתח פנימי, והחיסרון הכא הוא 'דלא מינכרא מילתא' ולפיכך אם הבית פתוח לרה"ר אין להניח את נרו של דייר העליה על פתח ביתו של בעה"ב ואפילו אם הבית פתוח לחצר ודיירי החצר מחויבים [לדעת תוספות] להדליק על פתח חצירם, דייר העליה יהיה שונה מהם ויצטרך להדליק בחלונו ע"מ שתהא ניכרת הדלקתו.
קושיא גדולה ע"ד הב"י
ויש להבין את דברי קדשו של רבינו הב"י, דבשלמא לשיטת רש"י אפשר לבאר כן שהרי הוא לימד שיש 'להעביר' את מקום ההדלקה מפתח החצר אל פתח הבית [אע"פ שלפ"ז הקשו עליו התוספות שתי קושיות ואף הרשב"א אקשי עליה] ונראה שמה שדחקו היא דווקא סברת 'מינכרא מילתא' שראה חובה לקשר בין בעל הנר לנרו, אך איך ייתכן לאוקים בדעת התוספות [דפסקינן כוותיה] את סברת 'מינכרא מילתא' דהרי דבר פשוט וברור שבהדלקת השכנים על פתח החצר לא ניכר מי הדליק, ומפני מה ייגרע חלקו של דייר העליה ולא נכשיר את הדלקתו על פתח החצר יחד עם שאר שכניו, ואפילו אי ביתם פתוח ישירות לרה"ר בכ"ז נראה להתיר לדייר העליה את ההדלקה על פתחו של בעל הדירה התחתונה.
וענין זה הוקשה לי מזה שנים, והצעתיו לפני לומדים רבים ולא נחה דעתי ודעתם בתירוציהם, עד שהאיר ה' עיני בביאור זה ואכתבנו לפניכם.
כתב רב שר שלום: "אנשים הרבה הדרים בחצר אחת שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן בנר אחד, אבל להידור מצוה כל אחד ואחד מדליק לעצמו על פתח ביתו" (והוב"ד בטור סימן תרע"ז) ונראה לבאר בדבריו דס"ל כדעת תוספות דלא בעינן הכירא מי המדליק, ומתוך כך התיר לכל בני החצר להשתתף בנר אחד אחד ותרי ריעותות בהיכירא איכא הכא, האחת – דאין ניכר מי המדליק, והשנית – דאין מכירין כמה בעלים איכא להאי שרגא [ויש כאן עוד חידוש עצום שאדם שאינו אכסנאי יוצא בשיתוף פריטי].
והורה רב שר שלום, דאם יחפצו דיירי החצר להדר במצות נר חנוכה, ידליקו איש איש על פתח אהלו [ויש לעיין האם האי הידור 'האישי' הינו בנוסף לנר המשותף או שמא אפשר 'לוותר' על נרם השיתופי וזה חידוש גדול שעל מנת 'להרויח' הידור מסויים, הפסדתי הידור אחר].
לשיטת התוספות איכא 'היכר בחפצא', וליתא 'היכר בגברא'
ונראה להוסיף ולבאר בהידור בני אותה חצר שחשקה נפשם להיות 'מהדרין מן המהדרין' ולכן כל אחד ואחד מהם מעוניין לברך ולהדליק בעצמו, וגם להיות בבחינת מוסיף והולך במנין הנרות, דלפי שיטת תוספות [ד"ה והמהדרין] אין להניח את כל נרות השכנים סמוכים זה לזה מכיוון שלא יהיה היכר כמה ימים יוצאים ויסברו הרואים שכך יש דיירים בחצר, ולכן כאשר הדליקו על פתח החצר ניתנה רשות רק לנציג השכנים להדליק עבור כולם ולהיות מוסיף והולך, אך כיון שרוצים השכנים להדליק כל אחד לעצמו ולהיות מוסיף והולך, לצורך כך ייאלצו דיירי החצר להדליק כל אחד על פתח ביתו, ואף דלא בעו התוספות 'היכר בגברא' דהיינו ידיעה מי מדליק, דורשים התוספות 'היכר בחפצא' דהיינו הכרה והבחנה כמה נרות מדליקים כדי שיהא היכר לימים היוצאים.
ועתה, שכל בני החצר כנסו נרותיהם על פתחי בתיהם נוצרה בעיה לדייר העליה שעד עתה יצא יד"ח בנר המשותף שעל פתח החצר אך עתה שההדלקה עברה לפתח הבתים, בעל הדירה התחתונה מעכב עליו, מחמת שרוצה להיות מוסיף והולך ואי אפשי לשני מדליקין בפתח אחד, ולפיכך נדחה דייר העליה מהפתח וידליק בחלונו.
ולסיכום:
שני דינים למדונו התוספות, הראשון חובת ההדלקה הראשונית הינה על פתח החצר בדוקא ואף דאין ניכר התם מי המדליק. והשני  דהמהדר מן המהדר ומוסיף והולך – יצטרך להניח נרותיו בנפרד,
וע"פ יסוד ראשון דתוספות ביארנו את היתר השתתפות השכנים כולל דייר העליה בנר אחד על פתח חצירם.
ועל פי יסוד שני דתוספות ביארנו מדוע דיירי החצר משנים את מקום הדלקתם אל פתח בתיהם ודייר העליה, שאין לו פתח בפני עצמו נדחה להדלקת חלון.
ונמצא שסוגיית 'הדר בעליה' תורצה בפשיטות לדברי רש"י שנתבאר בדעתו דבעי שיהא ניכר מי המדליק ולפיכך לדייר העליה אין שייכות בהדלקת חצר ומוכרח להדליק בחלונו ע"מ שיהא היכר שהוא הדליק, וחידשנו שגם לדברי תוספות נדחה דייר העליה להדלקת חלון, אע"פ שבד"כ בהדלקות 'עיקר הדין' ובהדלקות 'מהדרין' לא בעינן הכירא אלא שרי לאדלוקי בעירבוביא על פתח החצר, הכא שכל בעלי הבתים חפצים להיות מהדרין מן המהדרין, עתה ידרשו התוספות היכר ע"מ שנבחין כמה נרות מדליקין.
היאך יבאר הרמב"ם את סוגית 'הדר בעליה'
אך איך נבאר את סוגיית 'הדר בעליה' לדעת הרמב"ם (פ"ד ה"ב) שחלק על תוספות בענין המהדרין מן המהדרין ולא חייש להיכר בנרות וז"ל הרמב"ם: כיצד, הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות, ובליל שני עשרים, וכו' עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות, עכ"ל. ולפיכך כאשר בני החצר יבחרו להיות מהדרין מן המהדרין, לכאורה נורה להם להדליק על פתח החצר ולא נחוש לאבדן ההכרה וההבחנה במנין הימים, וממילא אף דייר העליה יהא בבחינת 'מעלין בקודש' עם כל שכניו, ומדוע אם כן הורה הרמב"ם לדייר העליה להדליק בחלונו.
לשיטת הרמב"ם – איכא 'היכר בגברא' וליכא 'היכר בחפצא'
אך אם נדקדק בדברי רבינו הרמב"ם נראה חידוש עצום דכתב בזה"ל 'נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ' והרי מבואר כאן שאף שלא איכפת לרמב"ם בהיכר של 'ימים היוצאים' וממילא יתיר לכל בני הבית ליתן את נרותיהם במקום אחד, עכ"ז מוכח שסובר כרש"י דבעינן היכר מי ומי המדליקין, וממילא לשיטתו לא נאפשר לדייר העליה את ההדלקה בפתח הדירה התחתונה משום שצריך היכר שהוא עצמו הדליק וכאן אין שום הוכחה מי המדליק ויותר ניכר שבעל הבית הדליק שני נרות, וכ"ש שנאסור לו את ההדלקה על פתח החצר, דהרי אפילו חביריו דיירי קומות הקרקע נאסרו בהדלקת פתח חצר שהרי אינה הדלקה מבוררת היא כיון שאין ידוע למי שייך כל נר ונר.
ונמצא סיכומן של דברים:
מחלוקת רש"י ורמב"ם עם התוספות
בשלשה מקרים יחלקו תוספות עם רש"י והרמב"ם:
  1. 'עיקר המצוה'נר אחד לכל הדיירים – כאשר החליטו כל דיירי החצר כולל דייר העליה להשתתף בנר אחד על פתח חצירם, יסכימו לכך התוספות, אך הרמב"ם ישלול זאת מכל וכל.
  2. 'עיקר המצוה'נר איש וביתו – נר אחד לכל משפחה ומשפחה על פתח החצר, והדין כנ"ל.
  3. 'המהדרין'נר לכל אחד מבני הבית של כל משפחה מדיירי החצר והעליה – בכל המקרים הנזכרים אין זכרון למנין הימים וממילא יתירו תוספות את ההדלקה על פתח החצר. אך הרמב"ם ורש"י יחלקו עליהם ויאמרו דבעינן היכר מי מדליק ולכן יצוו לכל דייר להדליק על פתח ביתו ולדייר העליה יורו להדליק בחלונו, דהרי בעו הדלקה מבוררת שיהא ניכר של מי הנר.
כולם יורו להדליק על פתח הבית
ובמקרה אחד יודו חכמי התוספות לרש"י והרמב"ם, והוא במידה ויחפצו דיירי החצר להיות כל אחד מוסיף והולך כמנין הימים, הרי שנורה להם להדליק איש איש על פתח ביתו ולדר בעליה – להדליק בחלונו שהרי בעל הבית מדחהו, אבל מטעם שונה כיוון שתוספות דורשים היכר לימים היוצאים וממילא אם כל דיירי החצר ידליקו יחד על פתח החצר לא יהיה היכר באיזה יום מימי חנוכה אנו עומדים.
כ"ע יורו להדליק על פתח החצר
ובמקרה אחר נראה שיודו הרמב"ם ורש"י לתוספות – והוא בחצר דיחיד, ואין עוד דיירים מלבדו, שידליק לכ"ע דוקא על פתח חצירו. ולפי ביאור זה בדברי רש"י והרמב"ם סרו קושיות התוספות והרשב"א שטענו היאך אפשר להדליק על פתח הבית והרי מוכח בגמרא דמדליקין על פתח החצר, דהרי אף לרש"י והרמב"ם איכא הדלקות חצר ויבאר רש"י את דין נר שיש לו שתי פיות העולה לשני בני אדם דוקא במנהג המהדרין דעבדי נר לכל אחד ואחד מבני הבית ולא כפי שהבינו התוספות בשני שכנים המדליקין נר איש וביתו.
ואת סוגית הדר בעליה שאינו יכול להדליק בפתח הראשי של החצר ולא בפתח הכניסה לביתו יש לבאר בשני אופנים:
  1. לדעת רש"י והרמב"ם בכל מצב שבו יש כמה דיירים בחצר, בין רוצים לקיים את עיקר המצוה ובין רוצים להיות מהדרין או מהדרין מן המהדרין, יש דין שיהיה ניכר בכל נר מי בעליו ולכן יידחו כל בני החצר לתוככי החצר וכל אחד ידליק על פתח אהלו, וממילא דייר העליה יידחה להדלקת חלון ע"מ שיהא ניכר שהדליק בביתו.
  2. לדעת התוספות דין 'דר בעליה' יהיה אך ורק אם ירצו בני החצר להדר כשיטת המהדרין מן המהדרין שכל ענינו הוא היכר בימים היוצאים וממילא לא יוכלו להדליק על פתח החצר כהרגלן ויצטרכו לוותר על הידור של 'פתח החצר' מחמת ריבוי הנרות וערבובן ולכן עליהם להדליק כל אחד בפתח ביתו, ועתה בעל הבית דוחה את דייר העליה להדלקת חצר.
ומשקה הרים מעליותיו, ירעיף עלינו רוב שפעיו.
 
ונזכה לאהבת התורה ולומדיה, נתנאל ברבי שאול ניר
השיעורים נמסרים תמידין כסדרן בס"ד בימי שלישי וחמישי בשעה 11:45 בחדר השיעורים שבעזר"נ של ביהמ"ד 'מתמידים' ברחוב דרכי איש, ופתוחים לכל הלומדים.
תגובות: בטל' 0548-411554 מייל:gmail.com@0548411554n 
לשמיעת שעורי ההלכה בקול הלשון: 073-2951256 יש להקיש 6 ואח"כ להקיש 1
לשיעורים בנושאים נוספים 073-2951256 ומיד להקיש 9
ובאתר 'דורשי ציון' תמצא את המאמר הזה לקריאה, ועוד רבים ומגוונים.
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דין נר חנוכה לדר בעלייה

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן