תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

הגבול הדרומי – הרב נתנאל ניר

נמסר בס"ד בקיצור נמרץ בהיכל כולל דורשי ציון ביום רביעי כ"ז בכסליו תשפ"א ועוד חזון למועד להאריך ולהרחיב.

ארץ צבי

בשיעור זה ננסה ככל יכולתנו לזכות להרחיב את גבולה של ארץ ישראל ורמז לזה מהגמרא בגיטין (נז.) אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה: ארץ צבי כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא, ע"כ.

בשיעור זה נבוא ללמוד את גבולות הדרום ונלמד להבחין בכמה מושגים חו"ל, ארץ ישראל שכבשו עולי מצרים, ואר"י שכבשו עולי בבל[1].

בפרשת מסעי נאמר בזה"ל:

(ג) והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה:

(ד) ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיו תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר ועבר עצמנה:

(ה) ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה:

תרגום יונתן פרשת מסעי (ג) ויהוי לכון תחום דרומא מן מדברא דציני טור פרזלא על תחומי אדום ויהוי תחום דרומא מן סיפי ימא דמלחא מדינחא:

(ד) ויקיף לכון תחומא מן דרומא למסיקתא דעקרבים ויעיבר לציני טור פרזלא ויהון מפקנוי מן דרומא לרקם גיאה ויפוק לטירית אדריא ויעיבר לקיסם:

(ה) ויקיף תחומא מקיסם לנילוס דמצראי ויהון מפקנוי למערבא:

(יב) וייחות תחומא ליורדנא ויהוון מפקנוי לימא דמלחא ריקם גיעה מן דרומא טוורוס אומנוס מן צפונא ימא רבא מן מערבא ימא דמלחא מן מדינחא דא תהוי לכון ארעא דישראל למצרני תחומהא חזור חזור:

בדברי התרגום אנו רואים כי הוא קרא בשמות שונים לשני מקומות:

  • לצין או צינה הוא קרא 'טור פרזלא'
  • ולקדש ברנע הוא קרא 'רקם גיעא'

בספר קדמוניות היהודים כותב יוסף בן מתתיהו כי העיר פטרה היה שמה רקם וכן הר אדום קרוי 'הר הברזל'.

נראה שאפשר בפשטות לומר כי העיר קדש שהיתה עיר גבול של אדום היא היא פטרה הידועה לנו היום ושוכנת כעשרים וחמשה ק"מ מהישוב פארן שבערבה – ועליה מדברת התורה שהגבול עובר תחתיה במדבר צין.

גם ברמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ז מצינו שתחומה הדרומי של א"י מתחיל בעיר רקם הממוקמת במזרח וז"ל: אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים, מרקם שהוא במזרח א"י עד הים הגדול, מאשקלון שהיא לדרום א"י עד עכו שהיא בצפון, היה מהלך מעכו לכזיב כל הארץ שעל ימינו שהוא מזרח הדרך הרי היא בחזקת ח"ל וטמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן השביעית, עד שיודע לך שאותו המקום מא"י, וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך, הרי היא בחזקת א"י וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך שאותו מקום ח"ל, וכל ששופע ויורד מטורי אמנום ולפנים א"י, מטורי אמנום ולחוץ ח"ל, והנסים שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל מצרים, מן החוט ולפנים א"י, מן החוט ולחוץ ח"ל, עכ"ל.

ונראה ברור כי הרמב"ם מתחיל מגבול דרום מזרח ואז הולך לגבול דרום מערב ומשם לצפון מערב[2].הראת לדעת כי הרמב"ם קבע כי תחום א"י מתחיל מהעיר רקם ואם מצאנו עיר חשובה ששמה 'רקם' נראה שאליה התכוין הרמב"ם.

גם בברייתא דתחומין שנביא להלן נראה כי הפינה הדרום מזרחית של אר"י מתחילה מרקם גיאה והולכת אל הים.

ואם נצרף את דברי הרמב"ם שקבע את גבול אר"י הדרום מזרחי עם דברי הברייתא יחד עם התרגום ועם ביאורו של יוסף בן מתתיהו יצא כי 'רקם גיאה' היא 'רקם' והיא 'קדש ברנע' והיא פטרה.

גבולות מסעי.

(ג) והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה:

בפסוק הראשון יש להבחין בשלש נקודות:

  1. קצה ים המלח קדמה.
  2. שני נקודות ציון שונות ביחד
  3. הגדרות שונות 'פאת נגב' 'גבול נגב'.

ביאורי הפסוקים

ועתה נבאר בצורה מחודשת את הפסוקים בסיוע יסוד דברי הגר"א בספר יהושע פט"ו:

"והיה לכם פאת נגב"

התורה פותחת את מסלול גבולות הארץ מגבול נגב ולכן אנו נבחין כי התורה מתחילה דוקא מפאת נגב שהוא המקום הברור ביותר שבו מתחילה 'פאת נגב' דהיינו מקום שכל כולו 'גבול דרום' דהיינו שבו למעשה נמצאת הפינה שבה נראית בצורה ברורה ומובהקת המעבר בין גבול מזרח לגבול דרום – וזה נקרא 'פאה' שפירושה 'קצה וסוף'.

"ממדבר צן על ידי אדום"

ומיקום הפיאה נמצא במדבר צין על ידי אדום – דהיינו מקום באמצע הערבה תחת מצוקי ארץ אדום באיזור העיר 'פטרה' למול היישוב היהודי 'פארן'.

"והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה"

אחר שציינה התורה את מיקום 'פאת נגב' שמיקומה בערבה התורה מציינת כי מפינה זו עולה הגבול לכיון ים המלח [בנטיה אלכסונית] שימו לב כי המיקום הנ"ל אינו מוגדר כפיאת נגב כיון שבאמת אינו נחשב 'פאת נגב'  אלא רק 'גבול נגב' והתחלתו היא מהקצה של ים המלח בצידו המזרחי[3].

גבול משולב – מזרח דרום

אכן קו הגבול הזה היורד בנטיה הוא 'גבול משולב' – גם מזרחי וגם דרומי כיון שהוא יורד מים המלח באלכסון לכיון דרום אך כיון שבגבול דרום עסקינן הרי התורה משייכת את מקטע הגבול היורד מים המלח עד 'פאת נגב' לגבול נגב.

ואכן, לו יצויר שהתורה היתה פותחת בגבול מזרח היה מקום לשייך מקטע זה כהמשכו של גבול מזרח.

"ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים"

'ונסב' פירושו שהגבול משנה ממסלולו על מנת ליצור מובלעת ואחר שהקיף את השטח הרצוי הרי הוא שב למסלולו – עתה חוזרת התורה אל אזור הפאה הדרומית שמיקומה באמצע הערבה ומלמדת כי הגבול אינו עובר בצורה ישרה אלא נכנס לתוך 'מובלעת' ויוצר 'שטח חדש' בתוך השטח המזרחי ואז חוזר הגבול להמשך המסלול הקודם כך מבאר הגר"א את משמעות המילה 'ונסב' – ממילא המקום ששמו 'מעלה עקרבים' שהיה אמור להיות בחו"ל בצד המזרחי – הפך להיות בחו"ל אבל בצד הצפוני והגבול עובר תחתיו.

"ועבר צנה"

'ועבר' פירושו שהגבול עובר בתוך מקום יישוב – במהלך הכניסה ליצירת המובלעת – עבר הגבול דרך הישוב צין.

"והיו תוצאתיו מנגב לקדש ברנע"

כאשר יצא הגבול ממעגל יצירת המובלעת מציינת התורה כי נקודת היציאה היא מדרום לעיר קדש ברנע שהוא 'רקם' או 'פטרה' שהרי מתרגמינן 'רקם גיאה'.

"ויצא חצר אדר"

ויצא' פירושו פנייה בזוית – ברגע שמתאר הגבול יצא ממהלך יצירת המובלעת – הגבול פונה באלכסון ויוצר את הזוית של [שיעורה של הזוית תלוי במחלוקת הגדולה מיהו נחל מצרים האם ואדי אלעריש שאז נדרשת זוית חדה או שמא מיירי בנילוס ואז יש צורך רק בזוית קהה יותר] ומשם ממשיך בקו ישר עד שמגיע הגבול לחצר אדר.

ועבר עצמנה"

'ועבר' פירושו שהגבול עובר בתוך מקום יישוב – הגבול עובר בתוככי היישוב עצמונה – בקו ישר.

"ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה"

עתה הגבול יוצר מובלעת נוספת[4] וברגע היציאה מהמובלעת מודיעה התורה כי הגבול מתחבר לנחל מצרים והים נמצא בקו ישר אל מול הגבול כיון שנהר נשפך אל הים.

וכן מצינו את תיאור גבולות הדרום בספר יהושע פרק טו (א – ד) בזה"ל:

"ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל גבול אדום מדבר צן נגבה מקצה תימן"

כאן ג"כ התחילה התורה את גבול שבט יהודה מהפינה הדרום מזרחית ויש להבחין בשתי נקודות חשובות:

הראשונה: כאן לא כתב 'פאת נגב' אבל יש כאן הגדרה מקבילה 'מקצה תימן' שגם היא מבטאת קצה מובהק וסוף.

השניה: יש למיקום 'מדבר צין' פסוק בפני עצמו – בשונה מפרשת מסעי שהתורה כללה את המיקומים מדבר צין יחד עם ים המלח בפסוק אחד – וזה תומך בשיטתנו דמיירי בשני מקומות.

"ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשן הפנה נגבה"

כאן יש עוד נקודת ציון שלא הופיעה בפרשת מסעי והיא 'הלשון הפונה נגבה' ונראה שבא לשלול את האפשרות שקצה ים המלח הוא מהצד הצפוני שלו ולכן כתב 'הלשון הפונה נגבה' לאפוקי הלשון הפונה צפונה.

"ויצא אל מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה"

"ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים והיו תצאות הגבול ימה זה יהיה לכם גבול נגב"

ונמצא כי אין הבדל משמעותי בין גבולות מסעי לבין גבולות יהושע.

שיטות בקביעת הגבול

השיטות השונות:

  • ים המלח ימה – השיטה המציגה את נאות הכיכר כחו"ל נראה שנובעת מן ההבנה שמדידת הגבול שבקצה ים המלח הוא מן המערב – פשט הפסוק מפריך זאת 'מקצה ים המלך קדמה'.
  • גבול נחל הערבה – השיטה המציגה את נחל הערבה כציון דרך לא ברירא כלל מנא לך לציינו אם התורה לא הזכירתו כגבול.
  • שיטת הגרח"ק –הובאה בספרו דרך אמונה ביאור ההלכה הלכות תרומות פרק א וז"ל: ובענין גבול דרום בזמנינו ראיתי מש"כ בזה המלקטים האחרונים וראיתי שכל דבריהם הם השערות נסמכות על שמות הערביים שקורין למקומות ההם וכמובן שאין מזה ראי' נכונה לסמוך ע"ז, ולענ"ד יש להוכיח את הגבולות מהגמ' דאמרי' בב"ב ע"ד ב' מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את א"י ואלו הן ז' ימים ימה של טבריה (הוא כנרת) וימה של סדום (הוא ים המלח) וימה של חילת (בירו' פ"ט דכלאים הגי' של שליית) וימה של חולתא וימה של סיבכי וים אספמיא (ובירו' שם הגי' של אפמיא והוא מסוריא כמ"ש בסוף חלה והיא הגי' הנכונה דאילו אספמיא רחוקה מא"י מהלך שנה כמ"ש בב"ב ל"ח א') וים הגדול ואלו הן ד' נהרות ירדן וירמוך קרמיון ופיגה והנה לשון מקיפין מוכח שהן סביב כל א"י כמו מוקף חומה, אין מקיפין חרדל וחריע אלא לחסיות (ירו' פ"ב דכלאים) וכן בכל מקום ובירו' הנ"ל הגי' סובבין את א"י (ולכן לא חשיב שאר נהרות שבא"י כגון שילוח וכה"ג דלא חשיב אלא המקיפין על הגבולות). והנה ים הגדול הוא בכל מערבו של א"י והירדן הוא בכל מזרחו יוצא ממערת פמייס (שהוא בחלקו של דן בסוף גבול מזרח צפון) ועובר בים של סיבכי ובים של טבריא ובים של סדום בצד מזרח כמ"ש בבכורות נ"ה א' ובב"ב שם וקרמיון ופיגה הם נהרות דמשק אמנה ופרפר כמ"ש בערוך ערך קרמיון והם ידועים גם היום משני צדדי דמשק כמ"ש במפה וכן ירמוך הוא בדרך דמשק כמ"ש בערוך שם וימה של שליית ושל חילתא לא נודע בבירור ובאדמת קדש מצדד שהן ג"כ בצפון ע"ש טעמיו כי בדרום לא מצינו שום ים וא"כ יל"ע איך מקיפין את א"י מצד דרום ששם אין ים ולא נהר והנה בבכורות נ"ה א' אמרי' ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריה ובימה של סדום והולך ונופל בים הגדול ובב"ב שם הגי' ומתגלגל ויורד לים הגדול והנה ים המלח נגמר בקצה מזרחית דרומית של א"י כמפורש בפ' מסעי וצ"ב איך מתגלגל הירדן לים הגדול שהוא במערב וראיתי במפה שיש שם נחל שקורין נחל צין והוא מתחיל סמוך לקצה ים המלח ונמשך עד נחל מצרים שהוא אל עריש לדעת הגאונים אלא שנפסק קצת באמצע ונראה ברור שנחל זה הוא יוצא מים המלח ונמשך עד ים הגדול ממש והוא הירדן הנמשך (ויתכן שגם היום הוא מחובר במקומות המפסיקים קצת מתחת לאדמה) ואף על גב דהנחל הולך ממערב למזרח מ"מ זה נקרא מתגלגל לים כיון שמחובר וכדכתיב כל הנחלים הולכים אל הים (אבל אין לפרש כלל שכל המשך הירדן מים המלח עד ים הגדול הוא תחת האדמה דהא מקיפין תניא ועיין פדר"א פי"א וי"ל דבצפון קאמר ע"ש) וא"כ א"י מוקפת מצד דרום מהירדן ונמצינו למדין שהנחל הזה הוא גבול דרום, עכ"ל קדשו, ועיי"ש שצייר מפה.

ואחר נשיקת עפר רגלי קדשו לענ"ד הדלה והקלושה יש בשיטה זו קושי משולש:

  • הראשון שהנהרות הנ"ל הם יבשים ורק מי שטפונות זורמים בהם.
  • גם הנחלים הללו אינם מחוברים לנחל מצרים.
  • כל הנחלים הללו אינם נשפכים מים המלח אלא מובילים מים אליו כיון שהם גבוהים ממנו בהרבה.
  • שיטת קו 31 – יש בה היגיון למתוח קו ישר בין ים המלח לבין נחל מצרים – אלא שכ"ז אם נימא שנחל מצרים הוא עצמו 'שפכי 'ואדי אל עריש' אבל אי נימא שהוא הנחל עצמו – מה הועלת.
  • שיטה נוספת היא בעצם לעבור בעין אל קדיס שכהיום נמצא שם מושב 'קדש ברנע' בגבול ישראל מצרים' וגם לזה אין שום הוכחה שהמקום ההוא קדש ברנע.
  • שיטה מחודשת הציע בעל כפתור ופרח להגדיר את 'קו 30' אלא שמלבד שיש בזה קושי כיון שהרמב"ם בפי"א הביא את הציון של 'קו 29' וזה לכאורה סותר לפי"ח, ובר מן דין כל מאי דהרמב"ם עוסק בהלכות קידוש החודש לא דיבר כלל על גבולות א"י אלא עסקו בחישובי ראיית הירח בטווח אר"י קשה להביא מכאן ראיה – ובכלל כל זה הוי כהלכה למשה מסיני ללא עוגן בפסוקים.

סיכום החידוש הגדול!

"והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום" – מכאן מתחילה פינת הגבול לעומד מדרום.

"והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה" – כאן יש עוד ציון נוסף של הגבול והוא יוצר קו גבול דרומי מזרחי.

ויש כעת למתוח קו אלכסוני מעבר המזרחי של ים המלח עד מדבר צין.

"ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה והיו תוצאתיו מנגב לקדש ברנע" – כאן יש תיאור של מובלעת – שאינה כוללת את 'מעלה עקרבים' וגם לא את 'קדש ברנע' אלא הגבול עובר מתחתיהם מדרום אליהם.

"ויצא חצר אדר ועבר עצמנה ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאתיו הימה" – המשכי מסלול הגבול לכיון 'נחל מצרים'.

נמצא כי המיקום שבו מתחיל גבול נגב הוא בסביבות 40 ק"מ מתחילת 'קו 30' אבל אפשר עוד לומר  שאפילו לשיטת הכפתור ופרח – הרמב"ם לא נחית לדקדק בגבול זה וכתב שאר"י היא בתוככי קו שלשים.

ברייתא דתחומין

יש חילוק דין לגבי קדושת הארץ בין גבולות עולי  מצרים לגבולות עולי בבל, לדוגמא – מנם בשניהם נוהגים דיני שביעית אך לגבי איסור ספיחים – לא גזרו חכמים בתחומי עולי מצרים שלא הוחזקו פעם שניה בעלית עזרא.

בתוספתא מסכת שביעית (פרק ד הלכה יא)  מובאים גבולות עלי בבל ברשימת מקומות וציוני דרכים – בזה"ל: תחום ארץ ישראל פרשת אשקלון וחומת מגדל שר ושינה ודור ושורה דקיסרה שורה דעכו וריש מייא דגעתין וגעתין גרמא וכברתא וכזניתא וקצטריא דגלילא וקובעיא דראתון ומילתא דכור וכוריי רבתא ותפניא וסנפתא וסחרתא דיתר וממציא דגתא ומספד ומחרשת וגחלא דיפצאל ועולשתא ואולם רבתא ומגדל חרוב ונקבתא דעיון וכזישא ותיקרת וכרכא דבר סינגורא ותרנגלא עילייא דקיסרין וקנת ורקם דדוגרא וטרכונא דמתחם לבצרה ויגר שהדותא ונמרין ומלח דזרואי ויבקא וחשבון ונחלא דזרד ורפיח וחוגרה ועמון ומואב ורקם גיאה וגינייה דאשקלון ודרך הגדולה ההולכת למדבר, ע"כ.

הברייתא התחילה מגבול מערב ואח"כ גבול צפון ומזרח ולבסוף גבול דרום [בשונה מפרשת מסעי שפתחה בדרום ומשם למערב] בסוף הרשימה אנו רואים כי גבול עולי בבל הגיע לגנייא דאשקלון ולא זכו לירש את הארץ עד 'נחל מצרים' ופיאת הגבול המחברת בין הגבול המזרחי והדרומי היא 'רקם גיאה' שמצינו בתרגומים שתרגמו 'קדש ברנע' – 'רקם גיאה'.

ויש להבין מהי נקודת הציון האחרונה שמנתה הבריתא 'דרך הגדולה ההולכת למדבר' שלכאורה נכתבה ללא צורך כיון שלכאורה הגבול הגיע אל קיצו בגנייא דאשקלון.

ואם נפרש כפירושנו דרקם גיאה היא העיר 'פטרה' הרי זה הפלא ופלא שהתוספתא באה לפרש באיזה מסלול עובר הגבול מרקם לאשקלון וע"ז כתבה הברייתא כי עליך ללכת מרקם לאשקלון דרך 'הדרך הגדולה ההולכת למדבר'[5] וצריך לקרוא את הברייתא בצורה כזו – ורקם גיאה וגנייא דאשקלון בדרך ההולכת למדבר'.

ונמצא שלפי ביאורנו גבול עולי מצרים ובבל התחיל מאותה נקודה בדיוק 'רקם גיאה' שהיא מתחת לעיר פטרה למול היישוב פארן אלא שמשם ייפרד וגבול עולי מצרים הלך לכיון מערב [דרך צינה חצר אדר ועצמנה] ופגש את נחל מצרים עד הים, ואילו גבול עולי בבל עלה לכיוון צפון מערב [דרך מסלול הדרך הגדולה מאשקלון למדבר] ופגש את 'גנייא דאשקלון' עד הים.

בין מצרים לבבל

ולסיכום, אני מציע כי גבול אר"י מתחיל מהשטח שתחת העיר 'פטרה' למול יישוב 'פארן' שהוא בקו רוחב 30.3 וממילא ארווחנא גם לשדות המזרחיים ביישוב יהל שעתה הקילו בה ע"פ הוראת הרה"ג אפרתי שליט"א ואף שהיא בקו רוחב  30.06 אבל להצעתי לא נכנסו שדות אלו בתחום אר"י [ואף שדות פארן עצמו לא נכנסו בתחום עולי בבל אלא נותרו בגבול עולי מצרים וממילא אין לחוש בהם לאיסור ספיחין].

ואפשר שלזה נתכוין הכפתור ופרח כאשר מנה את גבול ישראל מקו רוחב שלשים – שכוונתו היתה שמהלך הגבול נמצא בתווך שבתוככי 'קו שלשים' לבין 'קו שלשים ואחד' אך אינו נצמד אליו ממש.

עוד הוספנו בהבדל בין עולי מצרים לעולי בבל – מהיכן פונים מרקם גיאה [שזיהינו אותה עם העיר פטרה]  – גבול עולי מצרים פונה לים או באל עריש או בנילוס, אבל עולי בבל פונה לים אשקלון בדרך הגדולה ההולכת למדבר – וחידשנו ביאור בברייתא דתחומין שהדרך לגנייא דאשקלון עוברת בדרך הגדולה ההולכת למדבר.

 

ונזכה לאהבת התורה ולומדיה, נתנאל ברבי שאול ניר

השיעורים נמסרים תמידין כסדרן בס"ד בימי שלישי וחמישי בשעה 11:25 בחדר השיעורים שבעזר"נ של ביהמ"ד 'מתמידים' ברחוב דרכי איש, ופתוחים לכל הלומדים.

תגובות: בטל' 0548-411554 מייל:gmail.com@0548411554N

לשמיעת שעורי ההלכה בקול הלשון: 073-2951256 יש להקיש 6 ואח"כ להקיש 1

לשיעורים בנושאים נוספים 073-2951256 ומיד להקיש 9

ובאתרי 'דורשי ציון וקול הלשון' תמצא את המאמר הזה ורבים כמותו לשמיעה, קריאה וצפיה.

 

 

_____________________________________

[1] ובאמת שקיצרתי מאד במקום שהיה ראוי להאריך אך עוד חזון למועד ויה"ר שנזכה להאריך הרבה.

[2] והיו שטענו כי אולי הרמב"ם קובע גבול צפון מזרח מרקם ועד הים ששם גבול צפון מערב וזה קשה שאחר שהגיע לים הצפון מערבי – חוזר לאשקלון ואז עולה שוב לעכו.

[3] ויש עוד מקום לחדש כי התורה כתבה 'והיה לכם' ע"מ לרמוז שהתחלת ציוני הגבולות הם דוקא מאמצע הערבה וממילא הגבול עולה ומשפע באלכסון לטובת ארץ ישראל אבל אה"נ אם היינו מתחילים את ציון הגבול מים המלח היה נראה להיפך כי האלכסון הולך ונוטה לרעת אר"י כיון שנטיית האלכסון היא לכיון דרום – ולכן הדגישה התורה 'והיה לכם' שהגבול מתרחב לטובתכם וזו שאלה של השקפה.

[4] נראה שכאן המובלעת היא ממעטת משטח ארץ ישראל [ודלא כהמובלעת הראשונה במעלה עקרבים שהוסיפה שטח] ויש לדקדק בפסוק שכתב שם ונסב לכם וכאן כתב רק ונסב – כיון שאין כאן תוספת לכם – להוסיף בשטחכם.

[5] דרך עתיקה מאד שאורכה כאלפיים וארבע מאות ק"מ ובאה מעומאן דרך תימן לפטרה [ירדן] ונכנסת לא"י ועוברת בערי הנבטים העתיקות מואה קצרה סהרונים עבדת שבטה חלוצה לכיון חופי עזה ואשקלון ובה ששים וחמש תחנות לינה 'חאן' [ויש לעורר כי יש גם מקטע דרך קצר שבא מפטרה לאיזור העיר הנבטית 'ממשית'  הסמוכה לדימונה ונקרא כיום 'מעלה עקרבים רומי'.

 

לצפיה בשיעור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

.

לצפיה בשיעור

גבול נגב

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן