תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

ברכה בראיית בעל הנס

 

בגמרא ברכות (נד.) נאמר וז"ל: הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא, נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה; אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם – בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא, אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי. ותו, זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא, איתפרקא ליה אשיתא, על לגוה; כי מטא לערבות, בריך: ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל, כי מטא לרסתקא דמחוזא, בריך: ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות – אמרי: אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד – איהו חייב לברוכי.

אבודרהם – ברכת יתרו, על ראיית ישראל

הראת לדעת כי מקור כל דין ברכת 'שעשה נסים' מקורה במעשה דיתרו שראה את ניסי עם ישראל ובירך, ובספר אבודרהם[1] (ברכת הראייה השבח וההודאה) הקשה וז"ל: כתב ה"ר גרשום ברבי שלמה אף על גב דיתרו לא היה רואה מקום הנס ואנן הרואה תנן י"ל כיון שהיה רואה ישראל שניצולו מן הים כמי שראה מקום הנס דמי ולפי סברא זו אין המקום גורם דה"ה אם רואה אותם רבים שאירע להם הנס חייב לברך ע"כ, עכ"ל. הרי שלמדנו מדבריו חידוש גדול – דאמנם כל הרואה 'מעברות ים סוף' חייב לברך ואמת שאם היה עובר יתרו סמוך למקום קריעת ים סוף היה נצרך לברך בראיית המקום 'שעשה ניסים לישראל' אבל כאן נתחדש כי אותם בנ"י שעברו הם עצמם בין בתרי המים – וממילא נחקק בהם רישומו של נס ויכול לברך יתרו בראיית כל אחד ואחד מישראל ברכת 'שעשה ניסים' שהרי הנס ניכר מתוך האדם דהא חי הוא.

מהרש"א – ברכת יתרו, על ראיית באר מן וענני כבוד

אך במהרש"א במסכת ברכות (חידושי אגדות פרק הרואה) ביאר בצורה שונה את ברכת יתרו וז"ל: וא"ת הא אניסא דרבים נמי לא מברכינן אלא במקום הנס כדקתני הרואה מקום כו' ויתרו לא בא אליהם אלא במדבר סיני שאין כאן נסים דמצרים ולא דקריעת ים סוף וי"ל דלכתם במדבר בכלל נס הצלתם ממצרים הוא וראה שם עמהם נסי המן והבאר וענני כבוד וא"ת למ"ד דבעי שם ומלכות בכל הברכות הרי כאן שאמר יתרו ברוך ה' אשר וגו' אין כאן מלכות וי"ל אשר הציל אתכם וגו' מתחת יד מצרים הוא במקום מלכות שממשלתו בכל וק"ל, עכ"ל. וקדמו בסברא זו בעל האשכול. ולפי דברי בעל האשכול והמהרש"א אין מקור לדין ברכה בראיית פני 'בעל הנס' כיון שברכת יתרו היתה על ראיית ניסים גלויים כבאר ומן וענני כבוד.

עיון בברכת יתרו

אך המעיין בפרשת יתרו פי"ח בפסוקי 'ברכת יתרו' ימצא בזה"ל:

(א) וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים:

(ח) ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה':

(ט) ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים:

(י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים:

(יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם:

וקצת קשה על ביאור האשכול והמהרש"א כיון דמשמע שברכת יתרו היתה על ההצלה 'מתחת יד מצרים' ולא על הניסים המתמשכים במדבר.

ונמצא כי ישנה מחלוקת בין האבודרהם לבין האשכול והמהרש"א בדין ברכה על ראית 'בעל הנס' האבודרהם חידש כי יש להצריך ברכה אך האשכול והמהרש"א פטרו, ויסוד המחלוקת תלוי וקאי בהבנת 'ברכת יתרו' שהאבודרהם ביאר כי בירך על ראיית אנשי ישראל שהיו 'בעלי הנס' ואילו האשכול והמהרש"א נקטו כי בירך יתרו על ראיית ניסי המדבר.

הוראת הרמ"א

ופסק הרמ"א בסימן ריח סעיף ו' וז"ל: י"א דה"ה אם רואה האדם שנעשה לו הנס מברך עליו, כמו שמברך על המקום שנעשה בו הנס, עכ"ל.

אלא שלענין מעשה יש לעיין בהוראתו, שהרי אם אראה מקום שנעשה בו נס לחברי – ברור שלא אברך שכבר הורה השו"ע (סי' ריח ס"ד)וז"ל: הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה, עכ"ל. ובסעיף ו הוסיף שיברך גם על מקום שנעשה בו נס לרבו וז"ל: על נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו, ע"כ. ולכאורה נראה שאין לברך בראיית חברי שנעשה לו נס וממש כשם שלא אברך על ראיית מקום שנעשה לו נס, ואה"נ כל הלכה זו נאמרה לבן הרואה את אביו, ותלמיד הרואה את רבו, וא"ת יתרו היאך בירך, והרי לא היה בנו או תלמידו – יש לבאר ע"פ הוראת השו"ע בסעי' א שנס שנעשה לכל ישראל הרי הוא מחייב בברכה, וכן נקט במשנ"ב סק"כ דדוקא על נס דאביו ורבו יש לברך בראייתם.

שיטת הרא"ה – רואה חבירו 'בעל הנס' – מברך

אך בחידושי הרא"ה[2] (מסכת ברכות פרק הרואה) כתב וז"ל: והקשה הראב"ד ז"ל והיכי אמרינן דאין מברכין אלא על נס רבים או דאביו ולא של חברו והלא אמרו שהרואה את חברו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו ולאחר שנים עשר חדש מחיה המתים, ומעתה ק"ו אם נעשה לו נס שמברך עליו, ומחוורתא דמילתא הכין הוא דלברוכי אדוכתא דאיתעביד ביה ניסא איכא לפלוגי בין רבו לאביו ואדם מסויים, לשאר בני אדם, דעל רבו ואביו ואבי אביו ומי שנתקדש שם שמים על ידו מברכין ברוך שעשה נס לפלוני במקום הזה, ועל נס שנעשה ליחיד דעלמא אין מברכין על המקום שנעשה בו נס, הא ודאי כשרואה את חברו שניצל מן החולי או שנעשה לו נס אחר ודאי על כל יחיד החביב לו הוא מברך ברוך שעשה לך נס, וזהו שאמרו הרואה את חברו לאחר שלשים מברך שהחיינו ובתר שתא ברוך מחיה המתים והיא על השמחה שהוא שמח על חברו החביב לו שנעשה לו נס וכדבריכו רב חנא ורבנן אמ' רב יהודה ברפואת חליו ולאו דוקא משום דרביהו הוא דהוא הדין לחברו, עכ"ל. הרי שהוסיף לחדש חידוש עצום – יש לברך על ראיית פני חבירו ואיכא חילוקא בין ראיית מקום הנס שלא יברך על 'מקום שנעשה בו נס' לחבירו, אבל יברך על ראיית 'חבירו שנעשה לו נס' ולפ"ד הרא"ה הרואה חבירו שנעשה לו נס – יקום ויברך 'שעשה ניסים' ולא רק ברואה את אביו או רבו שנעשה להם נס.

חידוש, תרי גווני שעשה ניסים – הודאה ושבח

ונראה לבאר בעומק סברת הרא"ה דאף ששתי הברכות נתקנו במטבע אחד 'שעשה ניסים' עכ"ז אינן דומות כלל וכלל, שברכת ראיית מקום הרי היא 'ברכת הודאה' – ויוצאי חלציו יברכו משום שיש להם התעוררות להודות ובפרט אי הוו מנכד ואילך שצריכים לשבח ולהודות על מתנת החיים שקיבלו באותו המקום דלולי הנס לא היו חיים (עי' משנ"ב סקט"ו ע"פ הכרעת הא"ר). אבל הרואה חבירו שנעשה לו נס – הרי הוא רואה את 'מתנת החיים' חיה ופועמת מול עיניו והרי זה בבחינת 'מחייה המתים' דהא לולי הנס לא הייתי רואה את האדם שלפני חי ונושם וא"כ הרי זו ברכה שונה דהיא על הכרת ערך החיים המתגלים למול עינינו ודמיא לברכות הראיה שנתקנו על גילוי כחו וגבורתו של הקב"ה בעולם.

בעל הנס – ניסו ניכר מתוכו – 'חפצא של נס'

ועפי יסוד זה תתבאר תמיהה גדולה שהרי ידוע (והורה כך המשנ"ב בסק"ז בשם המג"א בשם התוספות) כי אין לברך על ראיית מקום שנעשה בו נס לכלל ישראל אם אינו ניכר מתוך המקום ולכן לא נברך על נס חזקיהו מלך יהודה שמלאך ה' יצא והיכה במחנה אשור ורק במידה ונעשה 'נס פרטי' לאדם יש לברך אפילו אם לא מינכר, אך כאן חידש הרא"ה שאפילו שאין הנס ניכר מתוך המקום בכ"ז מברכים, ומאי שנא מכל המקומות שאין הנס ניכר בהם ולא מברכים אפילו בנס לכלל ישראל – אבל לפי דברינו ניחא דהנס ניכר וניכר בהא דבעל הנס מתהלך בארצות החיים,  ולפ"ז 'בעל הנס' הוא עצמו התגלות מתחדשת של תוקף הנס בבחינת 'חפצא של נס'.

רואה 'בעל הנס' ואח"כ ראה מקום שנעשה בו נס

ונפק"מ ברואה מקום שנעשה לאביו נס ובירך על ראייתו 'שעשה נס לאבי' ואח"כ בתוך שלשים הולך ורואה את אביו – שנראה שיברך שוב דהא ברכות שונות הם דברכת ראיית המקום היא 'ברכת הודאה' וברכת ראיית המקום היא ברכת 'שבח והתפעלות' [אבל איפכא אולי לא יברך דבכלל מאתיים מנה והרואה בעל הנס כולל בתוכו הודאה וגם שבח והתפעלות] אך עין בביאור הלכה (ד"ה כמו שמברך) וז"ל: עיין בשלחן שלמה שכתב דאם רואה אדם שנעשה לו נס בתוך למ"ד יום שכבר בירך אמקום שנעשה לפלוני הנס א"צ לברך דהא כבר בירך אמקום ואז אח"כ כשרואה עוד את האדם בתוך ל' לראיית האדם אינו מברך אף על פי שלא בירך בפעם ראשון ובראיית מקומו שבירך כבר עברו שלשים אפ"ה אינו מברך וה"ה איפכא, עכ"ל. אבל אין זה סותר לביאורינו דהשולחן שלמה לשיטתו (והוב"ד בשעה"צ י"ז) שנקט לעיקר שאין לברך בראיית חבירו שנעשה לו נס אלא רק על ראיית אביו או רבו שנעשה להם נס, וא"כ לשיטתו אין לחלק בין ברכת 'ראיית מקום' לברכת 'ראיית אדם'.

גם לדברי הבה"ג – י"ל דיברך על 'בעל הנס'

וע"פ יסוד זה יש לומר עוד נפק"מ – שהרי ידועה דעת השו"ע בס"ד וז"ל: הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה, עכ"ל. וזאת ע"פ גירסת הרי"ף בגמרא וכ"פ הרמב"ם דבנו ובן בנן יברכו כמוהו בראית המקום אלא שבגירסא דידן בגמרא נאמר בזה"ל: אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא, נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה; אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם – בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה! ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא, אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי. ותו, זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא, איתפרקא ליה אשיתא, על לגוה; כי מטא לערבות, בריך: ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל, כי מטא לרסתקא דמחוזא, בריך: ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות! – אמרי: אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד – איהו חייב לברוכי, ע"כ. וכן נקט בבה"ג דאך הוא מברך בראיית מקום ולכאורה היה מקום לומר דכיון שרוב ראשונים פליגי על הבה"ג בזה נורה ליוצ"ח לברך בראיית מקום אך לא נתיר לברך לבנו ותלמידו על ראיית 'בעל הנס' דהא איכא תרתי לספוקי שמא אין הלכה כאבודרהם אלא כהאשכול והמהרש"א ואין מקום לברכה על ראיית 'בעל הנס' ועוד יש להסתפק דשמא אין הלכה כהראשונים דס"ל דיוצאי חלציים מברכים, וכך ראיתי שנקט להלכה בספר הלכה ברורה שלא יברך כלל בראיית 'בעל הנס' ואפילו על אביו או רבו.

אבל לדברינו איכא חילוקא רבה בין הני ברכאן ולכן יש מקום לומר כי גם הבה"ג שסובר כי אין ליוצ"ח לברך על ראיית מקום הנס זהו משום דס"ל שכיון שלא היו הם בגו האי ניסא – אין הם יכולים לשבח בראותם את 'מקום הנס' דהא המקום אינו מזכיר להם כלום, אבל בראיית 'בעל הנס' יודו כי יש לברך מדין 'ברכות השבח' שהנה 'המת החי' מהלך לפנינו.

שעשה נסים – פוטר שהחיינו ומחיה המתים

וע"פ יסוד מחודש זה יש לומר כי במידה ולא ראה את אביו שלשים יום ועתה רואהו לא יברך גם שהחיינו וגם שעשה נס לאבי אלא רק יברך 'שעשה נס' ואפילו אם לא ראהו שנים עשר חודש י"ל שלא יברך 'מחיה המתים' אלא רק יברך 'שעשה נס' ולכאורה אם קדם ובירך שהחיינו – נראה שנפטר מברכת שעשה נס דהא מטבע הברכה 'שהחיינו וקיימנו' והיא גופא שבח והודאה שהחיה את החיים, וביותר 'מחייה המתים' שהרי זה נידון למות והצילו הקב"ה – אין לך נס גדול מזה, אבל לדברי השולחן שלמה נראה דאין קשר בין הברכות וברכת שהחיינו נתקנה על השמחה בראיית פני חבירו וברכת שעשה נס נתקנה על ההודאה על העבר.

 'בימים ההם בזמן הזה' – לראות את הנס עצמו

ולפ"ז יש להבין מדוע בחנוכה אנו מברכים גם ברכת 'שעשה ניסים' וגם 'ברכת שהחיינו' שהרי לכאורה שעשה ניסים פטרה את שהחיינו, שהרי אם נעשה נס הרי מוכח מזה כי האדם 'חי וקיים' וי"ל דהכא שניא מברכת 'רואה חבירו' דהתם אנו מברכים על הנס שנעשה לגברא וא"כ כיון שנעשה לו נס הרי הוא חי וקיים והגיע לזמן הזה, אך בברכת שעשה ניסים בחנוכה י"ל דהזמן גרים ואותו אור קדמון שהתעורר אז הריהו קם וניצב גם היום ואנו רואים את האור של החנוכה ומברכים עליו כדוגמת 'הרואה את הנס עצמו' ופשוט שמי שעמד בשעת קריעת ים סוף היה מחויב לברך, ולכן כאן בחנוכה אנו מוסיפים על ברכת 'שעשה ניסים לאבותינו' עוד תוספת שאינה שייכת ברואה מעברות הים ומעברות הירדן ושאר מקומות שנעשו בהם ניסים ואלו המילים 'בימים ההם בזמן הזה' שהרי איני מודה לה' על הניסים שעשה בעבר כאן אלא כיון שהנני 'רואה' את אורות הישועה של חנוכה ממילא הרי 'הנס עצמו' עומד לפני והוא עצמו מי שגרם את התגלות הנס 'בימים ההם' וממילא אברך עליו 'בזמן הזה' ובברכת שהחיינו אנו נותנים תודה על כך שזכינו לחיות עוד שנה ולראות שוב בהתגלות אורות ישועת החנוכה.

ולסיכום:

יש לבאר בעומק שיטת הרא"ה כי כמה חילוקים איכא:

  • הרואה מקום שנעשה בו נס לעצמו או לאביו או רבו או לכלל ישראל יברך שעשה ניסים וכונת הברכה היא להודות על העבר.
  • הרואה את חבירו אחר תקופה שלא ראהו – מברך 'ברכת השבח' – 'שהחיינו' או 'מחייה המתים' על כך שהיה מקום לספק שחבירו כבר מת ובראותו אותו חי ונושם משבח בהתפעלות את נותן החיים שהחייה את חבירו באותה תקופה.
  • הרואה את חבירו 'בעל הנס' – יברך 'שעשה לך נס' שהרי כל פעם שרואהו חי ומהלך זה מעורר ומחיה מחדש את עוצם הנס שלא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה.
  • הרואה נס ממש – חייב לברך.
  • הזוכה להכנס בקדושת ימי החנוכה – הרי הוא מברך על הכח העצום שגורם ניסים שקם והתעורר בימים אלו, וברכת שהחיינו היא התפעלות על החיים האישיים שלנו שזכינו לחיות ולהגיע לעוד חג החנוכה

__________________________________________________________________

[1] רבי דוד ב"ר יוסף אבודרהם חי בספרד בסביבות ה"א ק' יתכן שהיה תלמידו של ר' יעקב בעל הטורים, אך הדבר אינו ברור. ספרו המכונה 'ספר אבודרהם' כולל הלכות, מנהגים ופירושים על התפילה, והוא מהספרים החשובים מסוגו. הוא כולל גם פירושים ופסקים מאת פוסקים קדומים.

[2] רבי אהרן ב"ר יוסף הלוי מברצלונה [הרא"ה] נולד למשפחת רבנים בגירונה שבספרד בסוף האלף החמישי דור חמישי לרבי זרחיה הלוי 'בעל המאור'. בצעירותו למד תורה אצל אחיו רבי פינחס הלוי. היה חברו של הרשב"א, ושניהם למדו תורה אצל הרמב"ן. הרא"ה שימש כרב בסרגוסה ובטולידו, ומאוחר יותר לימדו שניהם תורה בברצלונה, ושניהם היו רבותיהם של הריטב"א ושל אחרים מגדולי אותו דור. הרא"ה חיבר ספרים רבים, ביניהם חידושים על התלמוד ועל הרי"ף [שרק חלקים מהם הגיעו לידינו], וכן השגות בשם 'בדק הבית' על ספרו הגדול של ידידו הרשב"א 'תורת הבית', עליהן השיב הרשב"א בחריפות בחיבור 'משמרת הבית'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

.

ברכת 'שעשה נסים' בראיית בעל הנס

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן