תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

השינויים שבין חנוכה לפורים

שני חגים נתקנו ע"י חכמינו, חנוכה ופורים, ושניהם ימים טובים לישראל ובשניהם תיקנו חז"ל תקנות מצוה שכל עניינם ומטרתם 'פרסומי ניסא' אך אם נעיין היטב נבחין בכמה וכמה הבדלים:

א. ריבוי סעודות: ההבדל הבולט ביותר הוא ענין ריבוי הסעודות שבפורים לכל הדעות והשיטות מחויבים אנו בסעודה וכמו שנכתב במגילה "משתה ושמחה" אך בחנוכה ישנה מחלוקת אי ישנה מצוה בריבוי הסעודות או שמא רשות הן כמש"כ השו"ע (סימן תרע"א ס"א) וז"ל: ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות רשות שלא קבעום למשתה ושמחה, עכ"ל. ואפילו החולקים שם וס"ל דחנוכה מחייב בסעודה, לא מחמת ניסי החנוכה אלא מפני שבאותם הימים היתה 'חנוכת המזבח' והכריע הרמ"א שיזמר וישבח בסעודתו ואז חשיבא סעודת מצוה.

ב. מנות ומתנות: בפורים איכא מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים. אך בחנוכה, אף דכתב המג"א דנהגו הנערים העניים לסבב על הפתחים, נהגו הנערים כך מעצמם ולא מכח תקנתא.

ג. תקנת המצוה: בפורים תקנו מרדכי ואסתר ע"פ הסכמת החכמים קביעה לדורות בקריאת המגילה ובחנוכה יסוד תקנת המצוה היה נר מצוה על פתח ביתו.

ד. ניתן ליכתב: בפורים ניסי הימים ההם ניתנו ליכתב לעומת חנוכה שלא ניתנו ניסיו להכתב.

ה. במשך זמן היו"ט: בפורים יום אחד בלבד לעומת חנוכה שממשיך היו"ט שמונה ימים תמימים.

ו. בנוסח על הניסים: נאמר בחנוכה – רבת את ריבם. דנת את דינם, נקמת את נקמתם-בלשון עבר, ובפורים בברכות שאחר המגילה-הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו, אותן לשונות בדיוק אך בלשון הוה.

ז. פעולות בני האדם: המעיין בתוכנה של ברכת על הניסים יבחין בהבדל משמעותי, בחנוכה מרבים לתאר את פעולות עם ישראל: ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכליך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך, לעומת נס פורים שאין בו שום איזכור לפעולות בני האדם.

ח. על – טבעי: בחנוכה התרחש נס מעל גדרי הטבע -והוא נס פך השמן ובפורים הנס היה בתוך גדרי הטבע.

ט. יחס לכח הדעת שבאדם: במצות פורים הורונו רבותינו 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע' ובחנוכה לעומת זאת יש דגש מיוחד על ההבחנה וההכרה בתוקף הנס – מוסיף והולך לצורך ההבחנה של ימים היוצאים.

י. זמן הפרסום: בחנוכה, עיקר הדגשת מצותה היא דוקא משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, והמשך מצוה זו נפרס על כל הלילה, אך המדליק ביום לא עשה ולא כלום, לעומת מצוות הפורים שעיקרן ביום וכדין המבואר – סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.

יא. צורת הפרסומי ניסא: בפורים כולנו מתכנסים אל מקום אחד, ובעל – הקורא מקריא ומפרסם לכל הנאספים היוצאים ידי חובת פרסום על ידי שמיעה באזניהם לעומת חנוכה שאנו מתפזרים איש איש בפתח אהלו ומפזרים את הפרסום.

יב. שם היו"ט: צ"ב מדוע נקרא שם הפורים כך ומדוע חנוכה נקרא בשם זה.

י"ג. בית המקדש: בפורים לא נזכר ביהמ"ק במגילה ועדיין לא נבנה, אך בחנוכה המאבק היה להשיב את העבודה וכל ענין החנוכה סובב על ייסודו של ביהמ"ק.

י"ד. שם מחוללי הנס: בפורים היתה אסתר שיזמה את נפילת המן ומסרה נפשה, וכאן היו המכבים.

ט"ו. זכרים או נקבה: בפורים היתה אסתר ומרדכי טפל לה ובחנוכה היתה פעולה משמעותית של אחותם של בני חשמונאי אך עכ"ז – בני חשמונאי עיקר.

חנוכה ופורים, 'עבודות' שונות

מקבל נס או נותן עוז: ויש לבאר כי בחנוכה ניסו אויבי ישראל בעצתם הרשעה להעביר את עם ישראל מדתם ואילו היו ח"ו ישראל נשמעים להם לא היו הגויים נוגעים בם לרעה, ולכן מאבק היהודים בגוים אינו מאבק רגיל אלא מבטא את הקרבתם של היהודים עבור הקב"ה וכביכול נלחמים הם למענו, אך בגזירות המן לא היתה אמונת היהודים ודתם העילה לרצון השמדתם אלא עצם היותם 'מזרע היהודים' ולפיכך נס הצלתם ע"י הקב"ה נתפס כמלחמתו למען בניו, וכל זאת היה בימים ההם.

אך בזמן הזה, עלינו להתבונן בצורת הנס ולהחדיר בלבנו את מסרי הימים ההם ולפיכך שונה תהיה עבודתנו הפנימית בחג החנוכה מחג הפורים, דעבודת הפורים היא להתחזק באמונה שלימה ומוחשית שהקב"ה מנהג עולמו וכל מהלכי הטבע סרים למרותו ובכל רגע נתון יהפוך סערה לדממה ולילה כיום יאיר, ומשפעת אור ימי הפורים יושפע עלינו להיות 'מקבלים' וראויים לנס, ממש כאבותינו בימי מרדכי ואסתר, אך עבודת החנוכה שונה בתכלית ומהשפע המתעורר נולדים בנו כחות חדשים לתת עוז לאלקים, ולהלחם למענו, ולהגיע למדרגת 'חנוכת בנין בית המקדש' שבו יש לנו כביכול מקום 'לתת לקב"ה' כאבותינו בימי המכבים.

'סיפור ישן ונר חדש': ולכן בפורים נקרא מגילה שהיא סיפור דברים קדמונים ולית ביה שום חידוש מאז כתיבתה ע"י מרדכי ואסתר דפורים אין ענינו חידוש כלל אלא הפנמת והכלת הנס הישן, אך בחנוכה נדליק בכל לילה נר חדש וחידושו ניכר מבין ריסי הלכותיו:

  • חידוש בכלי הנר: כדפסק השו"ע נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים בכל לילה, ואם אין לו אלא ישן מסיקו בכל לילה באור עכ"ל, הרי שנדרש ממנו להכין כלים חדשים, ואפילו מלילה אחד למשנהו בעינן חידוש.
  • חידוש בהדלקת הנר: שהרי עששית שהודלקה למצות לילה אחד והמשיכה לדלוק כל היום ועתה משתשקע החמה איני יכול לצאת בה ידי חובתי שהרי אין ניכרת בה חידוש ההדלקה.
  • חידוש בתוספת נר: דהרי המהדרין מן המהדרין בכל יום ויום מוסיפים ומחדשים בכל יום ויום נר נוסף הנקרא 'נר החידוש'.

וכל זה לומר דחנוכה מבטא את הרצון החדש לפעול איש איש בנתיבו הייחודי למען הקב"ה.

'ניתן ליכתב': ועפ"ז יתבאר מאמר רז"ל דנס מגילת אסתר ניתן ליכתב, מפני דאין בו חידוש, אלא להשיבו אל לבנו את הישן והכתיבה ענינה שלא יישכח.

אך נס חנוכה לא ניתן ליכתב מחמת שאי אפשר לתאר את רגשי התעוררות האדם לפעולה למען כבוד בוראו, ויותר מזה – דסיפור נס זה עדיין בהתרחשות, בהתמודדות של כל יהודי ויהודי לעשות רצון בוראו.

'ריבוי סעודות': ומזה נובע ההבדל בין פורים שהסעודה בו היא דבר עיקרי מחמת שנס ההצלה בו מתיחס אל הצלת הגופות לעומת חנוכה שסעודותיו הינן זניחות מכיון שנס ההצלה בו מתיחס אל הצלת הנפשות ומה ענין סעודה לנפש, ובזה יתבארו ענין מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים המיוחדים לפורים בלבד מכיון ששתי מצות אלו נחשבות כצרכי סעודה.

'מעשי ה' ופעולות הבנים': ולפי ביאורנו נבין את נוסח שבח על הנסים שבפורים הוזכרה רק ההצלה ע"י הקב"ה ולא הוזכרו מעשה בני אדם לעומת חנוכה שבו הוזכרו באריכות מעשי הבנים וזאת משום שחנוכה בא לעוררנו לנהוג כמותם ולבוא לחצרות ה' ולטהר את היכלו.

'עבר לעומת הוה': ואף נזכה להבין, מדוע בחנוכה נאמרו שלש לשונות הצלה וכולן בלשון עבר: רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם שהרי אנו צריכים לתת אל ליבנו לנהוג כמעשי אבותינו ורבותינו המכבים ולאחוז בדרכם ולזכור שכמו שה' סייע להם כך גם אנו נזכה בפעולותינו לישועת ה' וסיועו וכל זה לעומת הברכה שאחר קריאת מגילה – הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו -וכולן בלשון הוה כיוון שאנו גם עתה פונים לעזרתו וסיועו כמקבלים.

שם היו"ט: בפורים היחס של השם 'פורים' הוא כמש"כ במגילת אסתר "על שם הפור" ואין לנו שום משמעות ויחס עם הפור אלא אנו דוממים ומטילים עלינו פור, ואילו שמו של 'חנוכה' כולו מסמל את האדם הפועל וחונך.

בית המקדש: ומזה נגיע לעוד חילוק נפלא והוא מיקומו של ביהמ"ק בכל התמונה שבפורים לא נזכר ביהמ"ק בפירוש בכל המגילה, ובאמת עדין לא נבנה ביהמ"ק, אבל בחנוכה המלחמה של בני חשמונאי היתה על חידוש העבודה ומבטא יותר מכל את הרצון של היהודי לעבוד את בוראו בכל תוקף, ועל כן מוזכר ביהמ"ק בכל פרט, וביחוד בתיקון נרות החנוכה כנגד המנורה שבמקדש, וזה מה שכתב הפייט 'אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח' שאנו מצפים ומייחלים לפעולתנו בבנין ביהמ"ק ולחנוכת המזבח בימינו, ואז ייקרא 'גמר החנוכה' דהיינו שחנוכה שהיה בימי המכבים הוא רק הקדמה והתחלה לחנוכה דידן, ועלינו המלאכה לגמור.

ועומק הענין הוא שבפורים אנו ממשיכים אלינו את אותה ההארה שפעלה בימי מרדכי ואסתר והיא שומרת ומגינה עלינו אך בחנוכה אין לנו עניין עם הניסים הבאים מעילא לתתא אלא מטרתנו ותכליתנו לפעול בעצמנו מתתא לעילא.

'מכבי' או 'אסתר': ולכן בפורים מובילת הנס היתה 'אסתר' ששמה מעיד עליה מלשון 'הסתר' "אין אסתר מגדת" ולא נזכר שם שמים במגילה, אך בחנוכה כל ענינו של המכבי להחיל על האדם שם שמים ושם המכבים מעיד עליהם "מי כמוך באלים ה'" וכל ענינם להלחם במלכות הרשעה שרוצה לעקור שם שמים עד שאחר שניצחו את מלכות היוונים היו כותבים שם שמים אפילו בשטרות, וכל זה בא ללמדנו את תפקיד האדם שהוא יקרא בשם ה' ויפרסם מלכותו לעומת עבודת הפורים שהיא קבלת הטבת ה' והגנתו, ועפ"ז נבאר גם מדוע ניסי פורים היו בידי נקבה בבחינת מקבל, ואילו ניסי החנוכה ע"י כהנים זכרים בבחינת משפיע.

'יום ולילה': ובודאי שייקבע עיקר זמן הפורים ביום דוקא דכאשר יד ה' הגדולה מתגלה בעולמו הרי סר החושך והעולם מתמלא באור יקרות, אך לעומת זאת דרך עבודת האדם במאמציו בגירוש החושך ענינה מלאכת לילה דוקא ולכן נתקנה מצות ההדלקה בלילה דוקא, להורות לכולנו 'הדליקו והאירו' דעיקר עבודתכם בעוד לילה.

  • 'ענין הדעת': ובפורים, אחר מקרא המגילה וההתבוננות בניסי הקב"ה החובקים אותנו מגיע שלב 'עד – דלא – ידע' פשוטו כמשמעו סילוק מוחלט של 'כח הדעת' שהרי מי זקוק לדעת כאשר הינו עטוף באמונה וביטחון ומקרא מלא דבר הכתוב "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" לצורך כך בפורים עלינו לשתות יין שענינו טשטוש כח ההכרה ואילו בחנוכה עלינו להדליק נר שכל ענינו אפשרות להכרה והבחנה יותר נכונה, כיון שבחנוכה אנו נדרשים להגביר את כח הדעת וההבחנה ומצינו את כח ההבחנה וההיכר שזור ביני שיטי הלכותיו:
  • בדין 'היכר' לימים היוצאים ומעלין בקודש.
  • ועוד מצינו בהלכות החנוכה בטעמי איסור השימוש לאור הנרות שכתב רש"י שיהא היכר שהדליקם לשם מצוה.
  • ואף בדין נר חנוכה שיש להניחו דוקא בטפח הסמוך לפתח, ומטרתו להכיר שבעה"ב הניחו שם.

וכן הדין להניחו מעל שלשה טפחים ע"מ שיהא ניכר.

  • ואף בהידור נתינה פחות מעשרה טפחים מצינו שענינו הוא להעיד כי אינו מיועד להארה ושימוש אלא לפרסום ניסי ה' בלבד.

ומכיון שאנו פועלים כדוגמת המכבים נגד כחות אופל חזקים עלינו לכלכל צעדינו במשפט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

.

השינויים שבין חנוכה לפורים

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן

דילוג לתוכן