מעברות הירדן – הרב אורי הולצמן

בס"ד

השגות למאמר 'מעברות הירדן' מאת הרה"ג נתנאל ניר שליט"א בשאלה האם לברך ברואה מעברות הירדן את ברכת שעשה נסים לאבותינו במקום הזה – אורי הולצמן

הנה מה שהביא כת"ר מבעל הכפתור ופרח והביאור הלכה שמביאו, מתוך עיון נראה בדבריו לומר הוא שגם ברואה את הירדן היכן שהוא דהיינו ברואה כל חלק מן הנהר ולא רק במקום המדויק שנעשה בו נס יש סברא לומר שלמעשה ראה את הנהר שבו נעשה הנס, ועל זה אומר הכו"פ שצריך דווקא המקום ששם ארע הנס, ואף על פי כן יש לו צד רגש של הודאה בכל מקום שרואה את הנהר אבל במקום שעברו שם ודאי היה מברך את הברכה המבוארת במשנה, וזה מה שעולה מדבריו כפי שהביאו הבאור הלכה.

"כתב בספר כפתור ופרח פ"ז וז"ל מעברות וכו' נראה בפירושו שאין המברך מברך עד שיראה בפרט מקום הנס כמו שהרואה ים סוף לא יברך אם לא ראה מקום שעברו בו, וכן הרואה הירדן עד שיראה מקום שעברו והכתוב אומר והעם עברו נגד יריחו. וכן נחל ארנון. ומיהו בכל מקום שיראה חלק מן הים או מן הירדן ראוי לו להזכיר חסדי ה' והשגחתו עלינו ויודה וישבח כפי כחו [ר"ל שבח בעלמא בלי שם ומלכות] וכן הענין בראותו מקום שהאל יתברך עשה פלא או נס לקצת נביאים כמו בראותו בהר הכרמל מקום שעשה אליהו המזבח וראותו בשונם מקום עלית אלישע וכיו"ב ואין ספק כי ענין אליהו היה פלא ונס לו שהרי המלך היה רודפו אבל של אלישע היה פלא לבן השונמית לתפלת הנביא עכ"ל

הנה בעיקר דבריו שצריך לראות דוקא מקום הנס ביחוד משמע כן גם משאר פוסקים וכ"כ רש"י בד"ה מעברות ואף שמלשון הרמב"ם שכתב הרואה מקום שנעשו נסים וכו' כגון ים סוף משמע לכאורה דבראיית ים סוף לחודיה מברך אעפ"כ אינו מוכרח כ"כ מדמסיים או מעברות הירדן ולא כתב או הירדן וע"כ דלאו דוקא ובדין השני בראיית הר הכרמל נראה דכונת כפתור ופרח הוא לשבח שבח בעלמא ואדלעיל קאי שכתב גם ברואה שאר הירדן ג"כ צריך לשבח וע"ז מסיים וכן ברואה הר הכרמל דהברכה לא נתקנה על פלאי הבורא דא"כ היה לנו לברך בראתנו הר סיני מקום שניתנה בו התורה וכו' עכ"ל הביה"ל.

ומפורש מתוך הדברים שהמקום הוא כל מה שנגד העיר יריחו כפי שמביא את הפסוק וכך מפורש בלשון הבה"ל שגם ברואה 'שאר הירדן' והיינו הירדן בכל מקום שהוא לא רק נגד יריחו יש צד של שבח בלי שם ומלכות וכן משמע מתוך שיש ספק לבה"ל בדברי הרמב"ם שיתכן ולרמב"ם יש צד לברך על כל ים סוף.  וזה מבואר באמת בהמשך דבריו שהיה נוהג בכל פעם שהגיע לירדן "אנחנו הרגלנו לומר בראותינו הירדן כך, על יד הירדן [לך אלקי אתן] אברך אהלל אשבח ואודה שמך"

והרי ברור הדברים שזה היה כל פעם שראה את הירדן ופשוט, ולכן מובן שהוא מביא את הפסוק 'והעם עברו נגד יריחו' שבעצם בזה הוא אומר לנו שהמקום המסוים הוא כל שהוא נגד יריחו.

זהו בעצם שורש הדיון מה הוא גדר 'מקום שנעשה בו נס' האם כל הנהר או דווקא מה נקרא מקום שעברו אך לגבי אם צריכים לדעת את המעבר המדויק היכן שדרכו רגליהם ממש של העוברים, שאלה זאת אינה בכלל הדברים.  

לענ"ד אין נראה שצריך לדעת את המקום המדויק ממספר טעמים:

א. אנו יודעים על סיפור הנס במקום מתוך לימוד דברי התורה שעל ידי קריאת הפסוקים אלו אנו מתחברים ליחודיות הנס במקום המוזכר בפסוקים והרי בכתובים מבואר כפי שהביא בעל הכו"פ שהיה המעבר כנגד יריחו, זאת אומרת שאין שום עניין יותר לדעת ולהתחבר לזכרון הנס אלא על ידי זה שאנחנו בנהר כנגד יריחו.  

ישנם מאורעות נסיים שנתלים במקום מצומצם ובתאריך מצומצם וזהו ענין מרכזי בם ויש סיפורים שנתלים  במקום מורחב ותאריך כללי יותר, והדברים פשוטים.

ב. אך במקרה דנן  עוד יותר נראה שבקיעת הירדן לא היתה כלל במקום צר אל כפי המבואר בפסוקים : "כְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָֽאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר: וַיַּעַמְד֡וּ הַמַּיִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד מֵֽאָדָ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ: וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵי הָאָר֨וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֜ק בֶּחָֽרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כָּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן:"

וכפי שמבואר בפסוקים אלו שבקיעת הנהר היתה רחבה יותר ממה שהעם עבר כי הנס קרה 'הרחק מאוד ליד צרתן' שכנראה הוא ליד סוכות הרבה יותר צפונה כמבואר בספר מלכים אצל שלמה וכן כל המים היורדים דרומה לים מלח נכרתו והתייבשו ואילו המעבר היה רק כנגד יריחו, ולכן היתה סברא לומר שבכל מקום שהיתה החרבה יש צורך לברך.  

וכך לשון המשנה ברורה – "ברך שעשה נסים – כתב המ"א לכאורה משמע דדוקא הנך וכדומה שניכר הנס מתוך המקום [פי' שבראותנו מעברות הים נזכרים אנחנו שמים אלו נחצו לגזרים וכן בירדן היה נס במים גופא כדכתיב בקרא וכו'" ומדוייק שעצם חציית המים הוא מקום שנעשה בו נס.  וכן מדויק שמהות הברכה הינה על זכרון הנס ולא על יחודיות המקום שמהוה אמצעי לזכרון.

ולגבי מה שהביא כת"ר מהסוגיה במסכת סוטה יש לדון הרבה בזה כי הרי לפי חלק מהמ"ד שם ודאי שהם עברו כמסע במדבר שהוא  מחנה של י"ב מיל וגם לפי מה שנאמר שהם עברו אחד אחר השני לא מסתבר כלל לומר שהם עברו באופן של טור ארוך משתרך של יותר ממליון נפש!  באופן זה ודאי שהיה לוקח יותר מיום אחד לחצות ומניין לנו לומר חידוש כה מופלג ותמוה ואין סברא לומר שהיה בזה מעשה נסים נוסף שאינו מוזכר אלא ודאי הכוונה שהם לא הילכו בטור מסודר אלא כולם ביחד איש אחרי איש אבל כקבוצה די רחבה כמו כל קבוצה גדולה שעוברת ממקום למקום וכן מבואר שם בתוס' וז"ל "וכשעברו זה אחר זה כדרך בני אדם העוברין דרך שביל אחד בעשרה בני אדם זה אצל זה יכול להיות כשיעור ס' ריבוא ששוהין בהעברתן כל כך". (תוס' סוטה לד:)

ומה שהביא כת"ר מהמהרי"טץ, אין הנידון דומה אלא דווקא בדבריו מבואר שישנם כמה סוגי מקומות תוך הבנה שהנס שהיה בתוך העליה מוגדר כמקום בפני עצמו לאפוקי מן המקום בו בעל הנס היה דר בקביעות בבית, ולא שייך לברך על המקום בו הוא נמצא בקביעות ולכן אין ללמוד משם לנידון שלנו בו ישנה הגדרה של המקום הכללי בו ארע הנס שאין נמצאים בו בקביעות ורואים אותו דוקא כשמגיעים לירדן כנגד יריחו ולדברי כת"ר היה הכו"פ צריך לציין את הגמ' בסוטה לדיון בנידון זה. וכפי שהראינו בדברי הרמב"ם והכו"פ וביה"ל  הוא שהדיון הוא האם כל הנהר והים נחשבים כמקום הנס, ובמה שהמהרי"טץ הביא ראיה מיוסף צ"ע  דמהיכי תיתי שא"א לברך מרחוק זה אינו מבואר שם כי גם שיכול לברך מרחוק בכל זאת רצה יוסף לראותו מקרוב, או שכלל לא ניתן לראות את הבור מרחוק וכן מה שהביא מח"א אינו ראיה למיקום מדויק אלא המדרש תהילים מספר שאלו שהיו בשעת הנס דוקא הם שרצו להשתחוות ירדו מסוסיהם כדי להודות בהשתחוויה אך אלו שנשארו על הסוסים לא בירכו כלל כיון שלהם לא ארע כלל הנס. 

וגם הטענה שאולי  מברכים רק על מצב רגלי הכהנים כי כל מה שארע בעקבות עצירת המים והתייבשות הירדן משם והלאה זאת כבר תופעה טבעית כתוצאה מהנס.  זוהי סברא שלא מצאנו כדוגמתה בלשון הפוסקים ובראשונים ועוד אם היא היתה נכונה אפשר היה לומר זאת על כל נס שההצלה המשתלשלת ממנו הינה דבר טבעי לאחר הנס.

וגם ראיתי מבעל האור לציון (שו"ת אור לציון חלק ב – הערות פרק יד – דיני ברכות) שמהרהר בזה ומוכרח בו כדברינו שכל הספק שלו הוא רק אם אנו יודעים כיום היכן נמצאת יריחו, – "וכן לענין מעברות הירדן, הרי מפורש בפסוק (יהושע ג', ט"ז) והעם עברו נגד יריחו, א"כ כל שרואה כל קטע נהר הירדן שכנגד יריחו יש לו לברך, וכן כתב בספר כפתור ופרח פרק ז', אלא דכיון שאין אנו יודעים בדיוק את מקום יריחו בזמן יהושע, אך ידוע שהוא צפונית ליריחו של היום, יש להחמיר שלא יברך אא"כ רואה את קטע הירדן שמים המלח ועד גשר אדם (גשר דמה) שהוא צפונית ליריחו, אבל בפחות מכאן, כיון שהוא ספק אם רואה את המקום שנעשה בו הנס, יברך בלא שם ומלכות."

ומדבריו מוסכם שאם ברור לנו היכן העיר יריחו שאפשר לברך בכל מקום מולה. ו כיום אין כלל ספק שנמצאת היכן שהעיר הנקראת יריחו בימינו  ואף נמצאו בה בה חומות ענקיות מהתקופה הכנענית וגם עליהם בודאי שיש לברך שעשה ניסים.

והרי המקור לכל ברכות אלו הוא בגמ' בפרק הרואה והלימוד שם הוא מיתרו שבירך כששמע על כל האותות והמופתים שעשה ה' לבנ"י. ושואלים המפרשים (ש"מ, מאירי ועוד) שהרי הוא כלל לא ראה את המקום בו ארעו המופתים, אלא הסברא הפשוטה הינה שמהות הרעיון הוא שכל דבר שמעורר את זכרון מעשה הנס אזי ישנו חיוב להודות ולשבח את הקב"ה. כמו כן מצאנו בחנוכה שמברכים שעשה ניסים בכל בית מצד הזמן וההדלקה שמזכירים את הנס שהיה בבית המקדש ומבאר השאילתות שזה משורש אותו הדין של ברכת שעשה ניסים לבני ישראל או לאדם הפרטי. וכן מביא הרמ"א את האבודרהם עם דין נוסף בברכת שעשה ניסים במקרה ורואה אדם שנעשה לו נס אפילו שלא את המקום שארע נס לאותו אדם.

ואף בסימן ריח (הל' ה') מביא השו"ע שאם ארעו לו ניסים במקומות שונים ומברך במקום אחד על נס אחד אז יכול להזכיר גם את שאר המקומות בברכה וזאת למרות שכלל לא נמצא שם ולא רואה אותם. לכן נראה שכל פעם שמגיעים למקום ומתעוררים כתוצאה מכך לשבח על הנס שארע לאבותינו מחוייבים אנו להודות לו על הניסים האלו ואין צורך לברר את ה"נקודת ציון" המדוייקת.

והרי היחס למקום הוא בעצם מאוד מעגלי ויש הרבה להרחיב בכל הסוגיות שאפשר לצמצמם ואפשר להרחיב והכל תלוי במה הדברים אמורים כמו לגבי זימון ומנין במרפסות [ובמאמרים קודמים ראינו שבמושג 'לפני ה' שכתוב בענינים שונים בתורה, ישנם דרגות שונות  בזה. יש את המונח הפשוט שהינו ממש בקודש הקדשים ויש את ה'לפני ה' שהוא בעזרה ויש שהוא בעיר ירושלים ואף יתרה מזאת מבואר בדברי הרמב"ם שיש מצווה שלפני ה' שזה אפילו לא בפני הבית (עיין רמב"ם הלכות מעשר שני פרק יא) והראב"ד משיג עליו כי הרי כתוב מפורש שצריך להיות לפני ה' והראנו בס"ד שהרמב"ם הבין שעל ידי מצווה זו מתקיים העניין שמלא כל הארץ כבודו וכך גם כשהוא בביתו הוא עומד לפני ה' וזה יסוד כל מסכת ברכות שמוציא את עניין המקדש למעגל הרחב ביותר שעל ידי קריאת שמע תפלה וברכות אתה עומד לפני ה' וגם יסוד מצות פרה אדומה מקשרת את המושג 'לפני ה" גם מחוץ למחנה. והדברים ארוכים מאוד ויתפרסמו בספר העתיד לצאת בקרוב]