הדור קבלוה, מאי גרמא

בחודש אדר נתחדשה הנהגה בדרכם של ישראל והיא החלה בפורים ונמשכת ומתגברת עד היום הזה דמצינו לרבותינו בגמרא שבת (פח.) "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט י"ז) א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט כז) "קיימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר, ויש  להבין מאי גרמא להא שקיבלוה מאהבה אחר תשע מאות וחמישים ושבע שנה דא"ת נס והא כמה מועקות וצרות עדו עלייהו ונגאלו באותות ומופתים ולא קבלוה מאהבה.

 למה באמת נגזרה גזירת הפורים

ובאמת אם נעיין בדברי רבותינו נבחין כי טרם ימי הפורים שקידת התורה אצל עם ישראל לא היתה במיטבה שכן מצינו במגילה יא. ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (קהלת י יח) "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית" בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר (ויקרא כ"ז ח') "ואם מך הוא מערכך" ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר (תהילים ק"ד ג') "המקרה במים עליותיו".

 ודברי רבי אלעזר פחד פחדים דנמצא שכל הגזירה נגזרה על עם ישראל דוקא בשל לימוד תורה ברשלנות וברפיון, ובזה מגלה לנו ר' אלעזר עוד טפח מהסוד הגדול שנתקשו בו תלמידי רשב"י כדאמרינן בדף יב. שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו, אמרו לו: אמור אתה, אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם [ופי' רש"י בימי נבוכדנצר] אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב (איכה ג' ל"ג) "כי לא ענה מלבו" ולכאורה אחר שנדחו דברי התלמידים צריך להבין את עומק דברי רשב"י שביאר חטאם בתחילה משום חטא ע"ז ואחר פירש דבריו שחטאם של עם ישראל היה רק למראית עין ולכן כביכול הקב"ה רק ביקש להפחידם למראית עין וא"כ תתעצם חסרון ההבנה דאם זהו חטאם וזהו נס הפורים, לשמחה מה זו עושה והא באמת לא הוי הכא נס כלל וכלל אלא זהו נס למראית עין.

קיום התורה בבחינת 'גיגית'

ועל פי יסודי דברי ר' אבדימי בר חמא בר חסא שאמר: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אפשר לומר שמאז יציאת מצריים היו ישראל בבחינת 'אנוסים' בקיום התורה ומצוותיה, ומשפטי התורה הוי להם בבחינת 'מר' שהרי הוגבלו ע"י ההר הכפוי כגיגית, וצריך להבין ענין גיגית מהו, דהא הר כפוי צורתו מבחוץ כגיגית אך הרי הוא מלא מבפנים וכלל אינו דומה לגיגית שהיא כלי להכיל בתוכה משקין [ואכן חשבון גיגית עולה בגימטריא 'תוך' דהיינו שמה מוכיח עלי דאית ליה תוך] אלא אפשר לבאר דכפיית ההר היא רמז לקבלת לימוד התורה והיו נראים לישראל שני חסרונות בלימוד התורה האחד שהיה נדמה להם כהר, והר הרי הוא מכשול שצריך לעברו ומחמת גבהו הקושי בהעפלה גדול, והחסרון השני שהיו נראים לעיני ישראל משפטי התורה רק מצד החיצוני שבהם ולא עיינו בתוך פנימיות ההר וממילא היה נראה לישראל רק כגיגית שכל ענינה להגביל ולתחום את הניתן לתוכה, וממילא עבודת ה' של אותם הדורות היתה בלא חשק אלא בעצלתים ומתוך מרירות, וכאשר נדרשו ישראל בימי נבוכדנצר להשתחוות לצלם לא היה בם אחד [לבד מהמיוחדים שבהם חנניה מישאל ועזריה] שהיה מוכן למסור נפשו על קידוש ה', ועוד אולי אפשר לבאר ע"פ הגמרא (בדף י: וכן בדף יט.) דהמן עשה עצמו ע"ז וכן מצינו מפורש בסנהדרין סא: דמפורשות נאמר דהמן מיראה הוה נעבד ואם כן אפשר להוסיף עוד בכוונת רשב"י שישראל שהיו בימי אחשורוש הוכרחו להשתחוות לאדם שעשה עצמו ע"ז ולא היו מוכנים למסור נפשם, ואמר דהא כן ציווה המלך ואנו משתחווים רק מיראה וזה מעיד שקיום התורה והמצוות הוא מתוך חובה ולא מתוך אהבה ושמחה, ואז נגזרה עליהם גזירת המן כדי לעוררם ולהביאם להבנה העמוקה שחסרה עבודתם, והיא גופא מאי דביאר ר' אלעזר שנתרפו מן התורה ודין גרמא שלא מסרו עצמן על קידוש שמו שלא להשתחוות כדברי רשב"י, וזה נרמז כבר בתורה שאמרו רבותינו ז"ל המן מן התורה מנין, ואייתו לפסוק "מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר וכו'  והם הדגישו מלת המן אך אפשר לחדש דהמן נמצא עוד טרם מציאות חסרון התורה "מי הגיד לך כי" ר"ת המן דהיינו חסרון ועירום מן התורה שהיא 'כתנות אור' 'לבושי טופרא' כדכתיב " כי עירום אתה" מביא לשליטת המן, [וזה מאי דאמר ר' אלעזר ואין מך אלא עני דהוי בלא לבוש] והמן כידוע מזרע עמלק ועמלק גימטריא 'מר' ומיצר ומימר לישראל  אך את היכולת להמר לישראל הוא מקבל רק בזמן שהתורה בעצמה מרה לישראל, ואפשר לרמז זאת  אימתי נהיה עמלק 'רם' כאשר קיום המצוות ולימוד התורה 'מר' וכן מצינו ברפידים שרפו ידיהם מן התורה מיד ויבא עמלק, ועתה גאלם הקב"ה דוקא ע"י מרדכי שמתוך אהבת ה' העצומה שבערה בקרבו היה מוכן למסור עצמו על קידוש ה' ולא הסכים להשתחוות להמן.

החידוש בהנהגת מרדכי 'תורת אור ודרור'

וכאשר הצילם הקב"ה ע"י מרדכי עדיין לא היתה ההצלה שלימה דהא לא התקדמו היהודים ולא התעלו ממדרגתם דהא בסך הכל נחתו לצרה ועלו ממנה ברחמי ה' ואין זהו חידוש דהרי כל התנ"ך מלא ממצוקות וישועות, אבל חידושו של נס הפורים קרה בזה שהקב"ה העלה לגדולה את מרדכי ונתנו משנה למלך והרי תוקף גדול בידו לרדות ולכפות את העם למרות הסנהדרין וקיום מצוות התורה, אך מרדכי בוחר לחדש דרך בהנהגת עם ישראל, והיא רמוזה בשמו 'מר – דכי' דהיינו מר דרור והיינו מאי דתנו רבותינו מרדכי מן התורה מנין ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא, והאיש מרדכי מציב לו למטרה לשנות את התייחסותם של ישראל לקיום מצוותיה של תורה ממרירות שמקורה מתוך הגבלה, למתיקות הנובעת מתוך חירות ודרור [ודבר זה קראו רבינו האר"י 'גילוי עטרת יסוד אבא' המאיר בגילוי גמור ללא מסכים וגבולות, וזוהי עטרת מרדכי] ומשום הנהגתו זו של מרדכי דרשו רבותינו את שמו 'בן יאיר' בן שהאיר עיניהם של ישראל, שהורה להם דרכים והבנות ועומקים שלא ראו קודם בתורה, ובימיו נתקיים בהם "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ו-כג) כי נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז-יד) ושמחת בחגך ששון זו מילה וכן הוא אומר (תהילים קיט-קסב) שש אנכי על אמרתך ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר (דברים כח-י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש ויש להבין מדוע חסרו היהודים מכל מצוות אלו ורש"י פירש דעל כל אלו גזר המן, אך לפי דרכינו יש לבאר בדרך נפלאה שעתה אחר שהאיר עיניהם מרדכי הפכה התורה לאורה תמורת עסקם בה בעצלתיים, ויו"ט שהיו חוגגים מתוך בשר ויין אך ללא שמחת מצווה אמיתית, ומצוות המילה שעל אף שקבלו מתחילה בשמחה [כמ"ש בשבת קל. בשם רשב"ג] עלתה במדריגה והפכה לששון, וכן בהנחת תפילין שהיתה נראית בעיניהם לקשירה ועול הפכה אחר הפורים לדבר הראוי להתפאר בו, וכל זאת בשל הנהגת מרדכי 'וקראתם דרור בארץ' [ואת עיקרי יסוד 'הנהגת מרדכי' מצאתי בכתב סופר על מגילת אסתר] וראיתי בספרים שכנגד כוחו של עמלק דהוי 'מר' תיקנו לנו חכמים 'מר' שעות להודות ולהלל לה' על ניסיו והם ארבעים ושמונה שעות של ימי הפורים ועוד מאה תשעים ושתים שעות דחנוכה.

מחלוקת מרדכי מול מקצת סנהדרין

 והנהגה זו שחידש מרדכי בבנין התורה של עם ישראל חוללה התנגדות, ואפילו פירשו ממנו מקצת סנהדרין שטענו כנגדו דדרכו אינה נכונה ומיבעי ליה להשתמש בכוחו ובסמכותו הממשלתית ע"מ לאכוף את חוקי התורה, ולכן בפסוק האחרון במגילה נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים, הרי לפנינו עוצם כוחו שמחזיק במשרת המשרות 'משנה למלך' וגם מגלה לנו המגילה שהיה מרדכי מוערך בעיני עם ישראל שהרי הוא 'גדול ליהודים', ואחר כל זה נאמר בפסוק 'ורצוי לרוב אחיו'  ודרשו רבותינו 'ולא לכל אחיו' ודרשו רז"ל שפירשו ממנו מקצת מחביריו חברי הסנהדרין, ולכאורה קשה מאד דרשתם שהתחיל הפסוק בשבחו וממשיך בגנותו וכי בא לומר שאינו אהוד על כלל העם, [ואפשר עוד לרמוז שאחיזת עמלק היא בכח רוחני שנקרא 'רוב' דכן מצינו בעשיו שטבע את המינוח יש לי 'רב' וכן מצינו בהמן דהוה ליה 'רוב' בנים ולכן חלקי הרוב מעם ישראל יכולים להגרר אחר עמלק ובהנהגת מרדכי שיודע להפוך מר לדכי טהור נקי ומשוחרר ויכול לדבר אל ליבם של החלק ההוא שנמשך אחר עמלק שנקרא 'רוב' ובהשפעת מרדכי הצליחו חלקי 'הרוב' של עם ישראל לשוב אל ה' במקום להיסחף אחר קלקולי עמלק] ובמחלוקת מרדכי מול מקצת סנהדרין הכריע מבחן המציאות שהרי אם קיימו וקבלו היהודים הרי שפעולה זו נחקקה בליבם מרצונם דהרי לא לעולם חוסן ואין מרדכי בשלטון לעד, ואין מי שיאכוף ויכפה את גזרותיו ובכ"ז ישראל ממשיכים לשמוע להוראותיו ופסוקי המגילה מעידים בביטחון מלא כי ימי הפורים והארת מרדכי לא יסופו לעולמי עד, היא גופא מעידה כי צדק מרדכי שלא חשב כעצת מקצת חביריו לנהוג בדרך כפיית הר כגיגית שהיא ריווח מיידי אך מועילה רק לטווח הקצר, ואם וכאשר לא יהיה מרדכי בשלטון תאבד השפעתו ואפילו בעודו קיים לא יעבדו בני ישראל את ה' בחשק, ולכן בחר מרדכי בדרך הארוכה המובילה לרוממות ושמחה גדולה בעבודת ה'  ומצינו רמז להנהגת מרדכי זאת בתורה בדברי המלאך אל יעקב [בראשית לב כ"ט] "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" ס"ת מרדכי [אם יאמר עוד שמך כי] דהיינו לא תשאר ברמת העקב הנמוכה שמסמל השם 'יעקב' אלא תתרומם למדרגת 'ישראל' אותיות 'לי ראש' ועל פי זה יש לחדש ביאור בדברי רבי אליעזר 'אלו תפילין שבראש' שפירושו שבאותה העת בהדרכת מרדכי קיבלו ישראל שפע מוחין חדשים בתוך הראש שמרוב הארתם בולטים ומתראים כתפילין כמו שביאר רבינו האר"י בשער הכוונות ולכן בתיאור השינוי שעברו ישראל נאמר: 'ויקר, אלו תפילין'.

החידוש בראיית ההר, פנימיות וגובה

ומרדכי ממשיך בפעולות משה רבנו אלא שבימי משה כפה עליהם הר כגיגית אך בימי מרדכי הגיע כבר השלב שישראל עוברים להבין שלית הכא 'גיגית' אלא 'הר' בעל פנימיות שאותה צריכים להוציא,  נס פורים היה בחודש זה, חודש אדר שגימטריה אדר עולה הר, ויש לבאר הרמז בזה שישראל שבאותו הדור הפנימו שאדר אינו הר כגיגית, שכולאת את הניתן אל תוכה אלא הר שעליו עולים ונגבהים הרבה יותר ממה שהיינו לולי ההר, ננסה לתאר את לימוד התורה בשמחה ובאורה שהיה בבית מדרשו של מרדכי אחרי פורים, לא עצלתיים ולא ריפיון אלא שקידה עצומה מתוך אהבה 'באהבתה תשגה תמיד', המשכו של חודש אדר אחר פורים מקבל משמעות של 'פור' אותיות 'פרו' המסמלות פריון בתורה דהרי אין לך תורה שעושה פירות כתורה הנלמדת בשמחה מתוך תחושה של אורה, ודרך זו של הנהגת מרדכי נקראת במגילה 'ורצוי' שהרי ענינה ללמוד תורה ולקיים מצוותיה מתוך רצון ובחירה ולדרך זו קרא רבא 'קיום' של התורה שנתקבלה בידיהם כבר מימות משה רבינו ואכן אין לך קיום גדול מלימוד באהבה שמחה אורה ורצון וכאשר שמואל (מגילה ז.) מביא ראיה לרוח הקודש השורה על המגילה מהא שנאמר בה "קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה" הוא קובע כי הא עדיפא מכולהו, ואכן רבינא מאשר זאת כפתגם השגור "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלא צני דקרי" פירוש הפתגם: עדיף ליהנות מדבר קטן ואיכותי מאד, מאשר ריבוי דברים הנמצאים בסל, ויש לבאר עומק כוונתו שהא דקבלו עליהם היהודים בשמחה ואהבה עד שיעיד עליהם יודע תעלומות שמעוצם אהבתם יתקיים הדבר בהם לעולם, לימוד כזה עדיף הרבה יותר באיכותו מלימוד ללא חום ההשתוקקות כדברים המוגבלים בסל.

רמזים בהלכות מגילה

ומצאנו ראינו רמזים לדבר בהלכות מגילה שהרי כבר בגמרא מצינו שנקראת ספר ונקראת אגרת, והיא גופא מהו שאמרנו דספר רומז על הנהגת משה רבינו שלא נשתנתה התורה בעצמה ולכן מצינו בעניני תיקון הקלף הדיו וצורת האותיות שאין לשנות בין מגילה לס"ת שנמסר לנו ממשה רבינו, וכן לענין כתיבת מין ואפיקורוס תיפסל המגילה דהרי זהו שינוי מהותי בעצם התורה וח"ו שישנה מרדכי אפילו קוץ מתורת משה, ואף נאמר בה 'דברי שלום ואמת' שהוצרכה שרטוט כאמיתה של תורה, אך בדין הדברים המקילים על האדם את לימוד התורה ראינו שהותרה המגילה בניקוד האותיות ובנתינת טעמים שענינם נתינת חיות לאותיות הדוממות כידוע ליודעי חן והיא גופא מאי דטרח מרדכי לגרום לעם ישראל ללמוד תורה 'בחיות' להפוך תורה לאורה ואפילו הותרו לנו כתיבת 'הברכות' בתוך המגילה, שכל הני הם דברים הפוסלים בס"ת דענין המגילה שכל אדם יוכל לעסוק בה ולקוראה ולכן הותרה אפילו בלשון לעז ללועזות, וגדולה מכולם שמצאנו בה קולא דשרינן לשנים ואפילו לעשרה לקוראה יחד וביארה הגמרא 'איידי דחביבה יהיב דעתיה ושמע' על אף הקושי הטכני להקשיב, ומילים אלו הם חזות הכל 'איידי דחביבה' שבמקום האוהבים אין קושי ודוחק ואפילו עשרה קולות משתמעי.

'סוף הזמן' שפע האורות של פורים פעילים

 וחידש לנו רבינו האר"י שלא רק בפורים דמרדכי בשושן הבירה שפע עליהם אור הרצון העליון אלא בכל פורים ופורים מתחדשת ומתחזקת אותה ההארה של שפעת הרצון העליון שיש בכוחו להתפשט בריבוי עצום ולחדור לכל פינה בעולם ולו החשוכה ביותר, ודוקא בימים אלו של 'סוף הזמן' עלינו לאזור כגבר חלצינו ולשקוד על דלתי התורה ולמוץ ולהתענג מסוד תנחומיה ממש בבחינת 'מפרק', וכבר אמרנו שאדר גימטריה 'הר' ושני אדרים הם בעצם שני הרים, ומיבעי לנו להיות 'מפרק הרים' ולמוץ ולסחוט את האור הגדול הגנוז בתוככי התוה"ק ושמחת עולם על ראשם וברי שתורה כזאת לא תמוש ולא תסוף מזרענו וענין זה נרמז בתורה בדברי ה' אל יעקב בחלום הסולם [בראש' כ"ח ט"ו] "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" ס"ת מרדכי ובא לומר דמי שיתחבר לדרכו של מרדכי מובטח לו כי התורה והקדושה תתקיים בתוכו ובמקום שיהיה ח"ו 'רפו' מלשון רפיון בסוף זמן חורף, יתהפך להיות 'פרו' מלשון פריון וכל זאת בזכות 'פור' שהוא האור שנובע עלינו ממרום בימי הפורים.

 לתגובות-

 הרב נתנאל ניר

n0548411554@gmail.com