תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

סדר ההדלקה בנרות חנוכה

 

בגמרא (שבת כא:) נפסק כב"ה שהרוצה לנהוג כמנהג 'מהדרין מן המהדרין' הרי הוא 'מוסיף והולך' דהיינו יום ראשון מדליק נר אחד וביום השני שניים וכן הלאה עד שביום שמיני מדליק שמונה נרות – והביאה הגמרא שני טעמים למשמעות ההידור של הוספת הנרות:

הטעם הראשון כנגד 'ימים היוצאים' דהיינו ע"מ שיהא היכר כמה ימים יצאו כבר מימי החנוכה, והטעם השני לסמל כי 'מעלין בקודש' בריבוי הנרות, ונקטו תוס' והשו"ע שבא אחריהם טעם דבעינן היכרא בכל יומא.

"וארא והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד מלאות וטובות"

 

שבע שיטות בסדר ההדלקה

בגמרא שבת (כג.) הובא סדר ברכות החנוכה בזה"ל: אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה: יום ראשון – הרואה מברך שתים, ומדליק מברך שלש. מכאן ואילך – מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן. ונימעוט נס – נס כל יומי איתיה. מאי מברך, מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה, ע"כ. ובמטה משה (סי' תתק"פ) הביא רמז נחמד המיוסד על הפסוק בפרשת חקת (במדבר פכ"א פס' ח') "ויאמר ה' אל משה ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי" – עשה לך שרף – זו ברכת 'להדליק' ושים אתו על נס – זו ברכת 'שעשה ניסים' וראה אתו וחי – זו ברכת 'שהחיינו'.

לגבי סדר ההדלקה – מהיכן מתחילים ועל איזה נר מתוך הנרות נברך את ברכות ההדלקה לא דיברה הגמרא, אך רבותינו הראשונים גילו דעתם בזה ונביא בזה שבע שיטות שביררנו מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים.

שיטת מהרי"ק

הדרך המוכרת ביותר היא שיטת מהר"י קולון[1] (שו"ת מהרי"ק סימן קפג) וז"ל: זה הוא שאמרתי וכן מקובלני שמאחר שכתב המרדכי בשם רבינו מאיר שיש להתחיל לצד שמאל כדי לפנות לימין משום כל הפנות וכו'. א"כ ראוי הוא להתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני ויברך ובליל שני כשיוסיף נר א' סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי לפנות לימין כדברי רבינו מאיר וכן בליל שלישי כשיוסיף עוד א' סמוך לב' נרות הראשונות יתחיל בו בנוסף ובו יתחיל הברכה ואח"כ יפנה לצד ימין וכן בכל לילה ולילה ונמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס שהרי בתוספת הימים נתוסף הנס אבל אם היה מתחיל בליל ראשון להדליק בנר השמאלית גם בליל שני ג"כ היה צריך להתחיל בו כדי לפנות לימין כדברי הר"ם וכן בליל ג' וכן כל הלילות ונמצ' שאין מברך אלא על נר אחד כל ימי חנוכה זהו שאמרתי לך וכן קבלתי וכן ראוי לעשות לפי הנראה לע"ד, עכ"ל.

והוב"ד בב"י, ונמצא כי מהרי"ק סובר שתנאי מקדים ומחייב הוא 'לפנות לימין' וזאת ע"פ הגמרא ביומא (טו: יז: מה . נח:) וכך פסק המרדכי בשם רבינו מאיר, ופירוש הפשוט במושג 'פניה לימין' הוא שאנו מתחילים בשמאל ואז כל צעדינו ומגמת פנינו לימין, ומכיוון שחובה עלינו 'לפנות ימין' אם תתחיל את ההדלקה בצד – שמאל שומה עליך להמשיך למחרת ולברך על הנר השמאלי שבו התחלת אתמול ואח"כ להדליקו ולהמשיך אל הנר החדש שנמצא מימין לו, ואין לך רשות להתחיל לברך ביום השני על הנר החדש – משום שאחר שתדליק אותו תאלץ לפנות לשמאל ואין זה ראוי, ואם תבחר באפשרות שניה – למחרת לברך ולהדליק על הנר השמאלי שהדלקת אתמול ואח"כ לפנות לימין אל 'נר החידוש' גם זה חסרון משום שכל ברכותיך יהיו בכל חג החנוכה על נר אחד – הנר השמאלי שבו התחלת.

לכן, מציע מהרי"ק כי ביום הראשון תתחיל מהנר הימיני הסמוך ביותר לטפח הסמוך לפתח, וביום שני – תברך ותדליק את הנר החדש החדש שהצבת משמאל וכן הלאה עד שביום שמיני תדליק את הנר החדש השמיני והשמאלי הרחוק ביותר מהפתח ותפנה לימין, וריוח גדול בדבר – כי הנך מברך בכל יום על הנר 'החדש' הנוסף שהוא מורה על הנס.

ונמצא מדברי מהרי"ק שדורש שתי מעלות :

א. שכל פניותיך יהיו לימין, ופירושו התחל בשמאל כדי שתגיע בסוף לימין.

ב. שכל ברכותיך יהיו על הנר 'החדש' והנוסף.

וכך פסק בשו"ע בסימן תרעו סעיף ה' וז"ל: יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס, עכ"ל. וכך מנהג רובא דעלמא.

שיטת רבינו יונה – 'חילוק ברכות'

ומביא הב"י את דברי ר' דוד אבודרהם בשם רבינו יונה, ובדבריו מופיעה מעלה נוספת שנדרש להקפיד עליה והיא – 'נר שהתחיל בו', ולשיטתו אינך יכול 'לדלג' על הנר שהדלקת הו אתמול ולהתחיל להדליק מנר החידוש כמ"ש מהרי"ק –'משום שהנך נדרש להמשיך לברך על אותו נר שהדלקת אתמול, אך בוודאי שגם רבינו יונה מסכים עם שיטת מהרי"ק שישנה מעלה בנר 'החידוש' ומסתמא אינו חולק על מעלת פניות לימין, ולכן מציע רבינו יונה פתרון יצירתי ומקורי והוא לברך בלילה ראשונה שלש ברכות על הנר, ואח"כ ביום השני 'תחלק את הברכות' דהיינו תברך 'להדליק נר חנוכה' על הנר שהדלקת אתמול ותדליקו ואת ברכת 'שעשה ניסים' תברך קודם הדלקת הנר השני נר החידוש, וכן בליל שמיני יברך 'להדליק' על 'נר ההתחלה' ויברך על הנר השמיני – 'נר החידוש' ברכת 'שעשה ניסים' והכל בא על מקומו בשלום.

אך לא נתפרש להדיא סדר ההדלקה בדין 'פניות לימין', אך המשכיל יבין מדעתו כי כמה אפשרויות ישנן.

הראת לדעת מדברי רבינו יונה:

  • 'נר ההתחלה' דהיינו הנר הראשון שהדלקתי ביום ראשון עליו תמיד אברך ברכת 'להדליק' ואדליקו ראשון.
  • 'נר החידוש' דהיינו לברך בכל יום ברכת 'שעשה ניסים' על נר הנוסף שבו ניכר הנס.
  • 'פניות לימין' אם תתחיל את ההדלקה ביום ראשון בנר הימיני – בכל ימות החנוכה יהיו פניותיך לימין.
  • 'פירוד בברכות' רבינו יונה לצורך המעלות מוכרח לוותר על רצף הברכות והפריד את ברכת 'שעשה ניסים' מאחותה ברכת 'להדליק'.

ובנושא הפרדת הברכות – למעשה הבעיה של פירוד בברכות זה מה שמכנה מרן הב"י 'קצת דוחק' ויתכן שמשום כך לא הובאה שיטה זו בפוסקים האחרונים ואין מי שנוהג כך, והרמ"א כתב מפורשות (סי' תרעו ס"ב) ויברך כל הברכות קודם שיתחיל להדליק, והמאירי (כג:) כתב ע"ד רבינו יונה 'ואיני רואה דבריו'.

תרומת הדשן

ובתרומת הדשן סימן ק"ו הביא שלש שיטות בדרך ההדלקה וז"ל: שאלה, המדליק מליל ראשון דחנוכה ואילך, באיזה צד מתחיל להדליק בנר שהוא כנגד צד ימינו או בנר שהוא כנגד צד שמאלו?

תשובה: יראה דבדבר זה יש חילוק. בני רינו"ס ואגפיה מתחילין להדליק בנר שהוא כנגד צד שמאל. וגם נמצא כתוב בשם מהר"ם שהיה מדליק בנר שמאל ופונה דרך ימין, משום כל פינות שאתה פונה איננו אלא דרך ימין. ובני אושטריי"ך ואגפיהן מתחילין לצד ימין, ומדליקין כדרך שאנו בני ברית כותבין, דאפשר חשיב לה כה"ג פונה דרך ימין, ואף אם אינו פונה דרך ימין כה"ג נראה ליישב המנהג. דמשום דהאידנא ברוב מקומות ורובא דרובא דעלמא, אפילו ת"ח אין להם המזוזות בבתי חורף שבהן מדליקין. א"כ צריכין להדליקן בימין הכניסה בצד הטפח הסמוך לפתח, אף לדידן דמדליקין בפנים, כדאיתא במרדכי. וא"כ אותו נר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם. וכן צריך להתחיל שהוא עיקר המצות דבדידיה לחוד הוי סגי, אי לא הוי בעיא למיהוי מן המהדרין. אבל מהר"ם מזוזה היה לו בפתחו, וא"כ היה צריך להדליק בשמאל הכניסה, וא"כ נר הסמוך לפתח לעולם כנגד שמאלו. וא"ת א"כ מה צריך לטעם דכל פינות כו', תיפוק ליה משום האי טעמא? י"ל דנ"מ אם היו הנרות מסודרים מצד הפתח לצד דופן שכנגד הפתח, כמו אם הפתח במזרח והנרות מסודרים ממזרח למערב. שאז צריך להפוך פניו לדרום ולהתחיל בנר שסמוך לפתח, ולא יהפוך פניו לצפון ויתחיל באותו הנר, משום דכל הפינות כו' וק"ל למדקדק, עכ"ל.

ביאור ראשון במנהג אוסטרייך – 'טפח סמוך לפתח בכל מחיר'

ונתמקד בשיטה שהביא התה"ד (סי' קו) והוב"ד בב"י והיא 'מנהג אוסטרייך' והוא – כי היו מדליקין בכל ימי החנוכה מימין לשמאל, ומיום הראשון – מברכין ומדליקין בכל ימי החנוכה מימין לשמאל, דהיינו שביום הראשון מברכין ומדליקין את הנר הימיני וכן ביום שמיני מברכים ומדליקים בנר הימיני שבו הדליקו כל הימים ופנו לשמאל עד שהדליקו את הנר השמיני החדש.

ובביאור מנהגם הביא התה"ד שני הסברים: ואחד הוא כי עניינם היה להדליק בטפח הסמוך לפתח בכל מחיר, ומאחר שהיו מדליקין בפנים ובד"כ לא היו להם מזוזות בפתח הזה – היו מציבים את החנוכיה בטפח הסמוך לפתח [ימני מבחוץ ושמאלי מבפנים] מבפנים – ולכן פשוט שביום הראשון – הנר הימני שהוא הסמוך לפתח – בו ראוי לברך ולהדליק, וכן במהלך ימי החנוכה נברך עליו את כל הברכות משום שהוא עיקרי ומהודר מכולם כמ"ש בגמרא מצווה להניחו בטפח הסמוך לפתח, ואף שלצורך זאת נצטרך לוותר על הידור 'הנר החדש' ואפילו על 'פניות לימין'.

ובביאור זה של מנהג אוסטרייך ראינו:

  • 'טפח הסמוך לפתח' שהנר הסמוך לפתח הוא הנר שעליו נסדיר את הברכות והוא החשוב ביותר ולצרכו 'נוותר' על שאר הידורים.
  • 'נר שהתחיל בו' אכן גם במנהג אוסטרייך אפשר להמשיך ולהקפיד על הידור זה.
  • 'כל הברכות על נר אחד' אכן אפשר וצריך להקפיד על הידור זה.
  • 'נר החידוש' יש לוותר על הידור זה לטובת רעהו הטוב ממנו והוא – 'נר הסמוך לטפח דפתח'.
  • 'פניות לימין' יש לשקול במאזנים הידור זה מתי יש להקפיד עליו ומתי לא, דהיינו אם יש בפתח מזוזה ואז כשההדלקה תהיה מבפנים [בשמאל הפתח מבחוץ, אך מבפנים זהו צד הימני] והנר הסמוך לפתח הוא השמאלי, עתה יש יכולת להדר גם בהידור זה ואין להזניחו, אך אם אין בפתח מזוזה וההדלקה תתבצע בטפח הסמוך לפתח מבפנים [בצד ימין מבחוץ ומצד שמאל מבפנים] הרי 'הנר הסמוך לפתח' הוא הימני ועלינו לוותר על ההידור של 'פניה לימין' על פני ההידור של טפח הסמוך לפתח.
  • 'נר הסמוך לפתח' עלינו תמיד להצמד למקום הסמוך לפתח וא"כ – אם יש בפתח מזוזה ואז כשההדלקה תהיה מבפנים [בשמאל הפתח מבחוץ, אך מבפנים זהו צד הימני] והנר הסמוך לפתח הוא השמאלי, נתחיל בנר השמאלי ונלך כל יום לכיון ימין ונתרחק מהפתח, אך אם אין בפתח מזוזה וההדלקה תתבצע בטפח הסמוך לפתח מבפנים [בצד ימין מבחוץ ומצד שמאל מבפנים] הרי 'הנר הסמוך לפתח' הוא הימני וממילא נתחיל תמיד להדליק בו ונמצא כי כל ימי החנוכה אנו פונים לשמאל.

וכדעה זו פסקו כמה מגדולי ישראל והם הב"ח (תרעו ס"ק ב) והביאו המג"א, ומהרש"ל (שו"ת סי' פה), וכן הגר"א סבירא ליה הכי – אף ששיטתו שונה וכמו שנבאר, וכן ציטט המג"א את מטה משה שביאר כך בדברי רש"ל והובאה דעה זו בחיי"א ובמשנ"ב.

ודברי מהרש"ל הובאו במג"א (סי' תרעו סק"ד) ולפי ביאורו של היד אפרים – ראה המהרש"ל שאם תניח את הנרות בצד הפתח נוכל לקיים את הידור נר הסמוך לפתח אך מנגד נפסיד את הידור המהרי"ק 'דנר החידוש' ולכן הציע להניח את כל הנרות בתוך חלל הפתח ואז – כולם 'סמוכים לפתח' ותוכל להדר גם במהרי"ק.

וז"ל המגן אברהם: אבל רש"ל כתב דכשהם מונחים לימין הפתח צריך להתחיל בנר הימיני שהוא סמוך לפתח והמדקדק יניחם באורך כשפוד שיהא כולן שוין בטפח הסמוך לפתח ויתחיל בשמאל ויפנה לימין וכ"כ הב"ח ומט"מ כ' בשם רש"ל שיניחם בתוך חלל הפתח כמו המזוזה, עכ"ל.

וז"ל היד אפרים: בתשובת רש"ל איתא ויפנה ויוסיף לימין, ובמג"א [ס"ק ד] דילג תיבת ויוסיף, ולענ"ד הוא טעות סופר, וצ"ל ויתחיל בנר שמאל הנוסף ויפנה לימין כו'. דשם מיירי היכא שאין מזוזה בחדר, שאז ידליק לימין הפתח, כמבואר שם, וא"כ כשירצה לעשות כדברי תרומת הדשן ולהדליק ראשון הסמוך לפתח, שוב אי אפשר לקיים כמהרי"ק לברך על הנוסף, וגם צריך לפנות מימין לשמאל. לכן כתב שיניח אותם באורך כשפוד, ור"ל שיתחוב אצל הפתח כמין קנה ארוך קצת בולט לתוך חלל החדר שעליו יניח הנרות, ואז כולם הם סמוכים בטפח הסמוך לפתח, שאף על פי שקצת מהם הם עומדים להלן מן הפתח לתוך החדר, מכל מקום כל אורך שטח הנחת הנרות הוא בטפח הסמוך לפתח, ויתחיל להדליק בנר שמאלי הנוסף, לפי כשהנרות הם מונחים בצד ימין הפתח והוא עומד פניו לנרות, אזי הנר שכנגד ימין האדם הוא סמוך לפתח ומדליק בו בלילה הראשונה. בליל ב' מוסיף אחד לצד שמאל, ויתחיל בו ויפנה לימין, עכ"ל.

הרי שלשיטת המהרש"ל חובה עלינו להקפיד על ההידור של 'טפח הסמוך לפתח' ואם אדליק מבחוץ  – ברור שאתחיל בכל יום מהנר הימני שהוא הסמוך לפתח, ואז הפסדתי שני הידורים אחרים – את ההידור של 'נר החידוש' וגם אפסיד את ההידור של 'פניות לימין' ולכן הציע המהרש"ל שתי דרכים להרויח את כל ההידורים:

הראשונה – 'באורך כשפוד' – להניח את החנוכיה [שאורכה שלשה טפחים] ממש על המשקוף [לרוחב הפתח] ואז יש לי חלק מהנרות צמודי משקוף ועוד טפח בולט לתוך הבית וטפח בולט החוצה וממילא חלק מהנרות בתוך הפתח והשאר מונחים בתוך 'טפח הסמוך לפתח' או מבפנים או מבחוץ.

והדרך השניה – 'בתוך חלל הפתח כמו המזוזה' – להניח את החנוכיה כולה לאורך הפתח [בצורה החוסמת חלק ניכר מהפתח] וממילא כל הנרות הם 'בפתח עצמו' ואין כאן טפח הסמוך לפתח כלל[2]

ביאור שני במנהג אוסטרייך, פניות לימין – מימין לשמאל

מנהג זה הוא אותו מנהג אוסטרייך שבתה"ד אלא שכעת ביאר שם ביאור שונה – שהתחילו תמיד מהנר הימיני והלכו מימין לשמאל, והוא – כי סברתם דזהו הביאור הנכון בדברי הגמרא – כל פניות שאתה פונה יהיו לימין, שעד עתה הבנו שצריך להתחיל בשמאל כדי שכיוון ההתקדמות יפנה תמיד לימין – ועתה התבאר שהביאור בדברי הגמרא – שנתחיל בימין ואע"פ שכיוון ההתקדמות יהיה לשמאל – לא חיישינן בהכי, אלא ראוי יותר שנתחיל 'ברגל ימין', וכדוגמת הכתב העברי שכותבין מימין והולכין לשמאל, וחובה להקפיד על מעלה זו יותר מכל מעלה אחרת, ואכן במקום שיש מזוזה – הא והא איתא – דאניח את הנרות בצד שמאל של הפתח ואדליק בנר הימיני שהוא גם הסמוך לפתח וגם אפנה לימין לפי שיטתם אך אוותר על 'הידור בחידוש', או שאבחר לוותר על סמוך לפתח ואדליק ביום ראשון בנר השמאלי הרחוק ביותר מן הפתח וביום שני אדליק את הנר החדש שהצבתי מימין לו ואלך מימין לשמאל, עד שביום שמיני אדליק את הנר הסמוך ביותר לפתח שהוא החדש ואלך מימין לשמאל.

והרי תמצית דעתם:

  • 'פניות לימין' פירושו להתחיל מימין ולצעוד לכיוון שמאל.
  • 'פניות לימין' הידור זה הוא ההידור 'החזק' ביותר והוא דוחה כל הידור אחר המתנגש בו.
  • 'נר החידוש' אין שום צורך לוותר עליו אא"כ תבחר לבכר את אחיו 'נר הסמוך לפתח', אך במנהגם אין התייחסות לכך.
  • 'נר הסמוך לפתח' ישנה אפשרות להדר כך רק אם ההדלקה מתבצעת בפתח שיש בו מזוזה ואז כמ"ש בס"ק הקודם – צריך להחליט איזה הידור מעדיפים או את 'הסמוך לפתח' או את 'נר החידוש'.
  • 'נר שהתחיל בו' ישנה תמיד אפשרות להדר בהידור זה בין בפתח שיש מזוזה ובין בפתח שאין מזוזה אך תמיד יהיה 'על חשבון' הידורו של 'נר החידוש'.
  • כל הברכות על נר אחד – ראוי ונכון שלא להפרידם.

ופסקו הלבוש והט"ז (ס"ק ו) כדרך זו, והט"ז גם הוסיף כי בדרך זו אנו מרויחים 'הידור נוסף' שהוא 'אין מעבירין על המצות' שהרי אדם העושה כל מעשיו ביד ימין – מצוי שיאחוז את השמש שבו מדליק את נרות החנוכה ביד ימין ואם יתחיל בשמאל הרי צריך 'לשכל את ידיו' ולדלג על הנרות העומדים לפניו וזהו חיסרון[3]. והביה"ל (ד"ה כדי להפנות לימין) כתב על המנהג הנ"ל להדליק תמיד מימין לשמאל וז"ל: ואף שבחי"א לא נזכרה שיטה זו, מכל מקום אין לדחות גם כן שיטת הט"ז אחרי שהפמ"ג והדרך החיים העתיקוהו להלכה. עכ"ל.

שיטת הגר"א – נר סמוך ונר עיקר

כתב הגר"א (סי' תרעו ד"ה ויברך) על דברי השו"ע שפסק את שיטת מהרי"ק וז"ל: ויברך על הנוסף. מהרי"ק. ואין לו טעם וריח שזה אינו רק למהדרים מן המהדרים ויניח עיקר המצוה ויברך על הרשות ועי' סי' תרע"ד ס"א בהג"ה וגם משום פינות לימין יבטל עיקר המצוה טפח הסמוך לפתח אלא העיקר שיתחיל בנר הסמוך לפתח בין מדליק בימין הפתח או בשמאל ויברך כל הלילות עליו ובזה מדליק ומברך תמיד על סמוך לפתח ועל עיקר המצוה ועמ"א בשם רש"ל אבל מ"ש שיניח כשפוד לא נראה, עכ"ל. ותו"ד הגר"א כי ישנן שתי מעלות גדולות:

  • ברכה והדלקה על 'נר העיקר' שהוא הנר שהודלק ראשון ביום הראשון.
  • ברכה והדלקה על 'נר הסמוך לפתח' ושני הידורים אלו אינם סותרים זה לזה.

ונראה כי שיטת הגר"א היא שיטה משולבת בין דברי מהרש"ל כמנהג אוסטרייך דההידור החשוב ביותר הוא ה'נר הסמוך לפתח' ובין דברי רבינו יונה שהחשיב יותר מכל את 'נר העיקר' – שבו הדלקתי בראשונה.

חידוש בהדלקת חלון – מהרש"ל כמהרי"ק והגר"א יאסור

ונפק"מ בין דעת הגר"א לדעת מהרש"ל תהיה במדליק בחלון או בבית הכנסת דשם אין 'פתח', שלפי מהרש"ל תוכל להדליק כראות עיניך אך לפ"ד הגר"א עליך עדיין להצמד ולהדליק ראשונה בנר שאיתו הדלקת ביום הראשון כדברי רבינו יונה שהרי הוא 'נר העיקר'.

וראיתי להביא ראיה לדברי שהרי המהרש"ל הביא עיצה כיצד לנהוג בחנוכה ע"מ להדר בכל ההידורים, דהרי דרישתו להניח נ"ח בטפח הסמוך היא על חשבון הידורים אחרים, והציע להניח את הנר חנוכה בחלל הפתח ואז כל הנרות הם 'בפתח' ואין כאן 'נר הסמוך לטפח של הפתח' יותר מחבירו, וע"ז כתב הגר"א וז"ל: ועמ"א בשם רש"ל אבל מ"ש שיניח כשפוד לא נראה, עכ"ל. ותימה – דעצת מהרש"ל עצה טובה היא דכל הנרות נמצאים בפתח ומדוע הגר"א אינו מסכים עמו אלא שצ"ל שאין דברי המהרש"ל נראים לגר"א – משום שמחמיר הגר"א מהמהרש"ל וסובר  – שאף במצב כזה של הדלקה בחלל הפתח או בחלון או בבית הכנסת – יש להקפיד על הדלקת 'נר העיקר' כסברת רבינו יונה.

ומסכם הגר"א וז"ל: אלא העיקר שיתחיל בנר הסמוך לפתח בין מדליק בימין הפתח או בשמאל ויברך כל הלילות עליו ובזה מדליק ומברך תמיד על סמוך לפתח ועל עיקר המצווה. ע"כ.

ואגב, אכתוב כאן דברי הערוה"ש (סי' תרעו ס"ק יא) דהקשה ע"ד הגר"א וטען דאם היה מדליק אחד ללא ברכה ואז היה מברך ומדליק את השני – שפיר היתה השאלה כיצד בירכת על הנוסף ולא על העיקר – שהוא הראשון שהדלקת, וקשה – דהרי לשיטת השו"ע הרי תמיד אנו מברכים על הראשונה, והיא העיקרית והשאר הם נוספים, והגדרת עיקר נקבעת ע"פ הנדלק ראשון.

וכעין קושיא זו הקשו הרבנים בשיעור, שלכאורה אפשר לומר לדעת השו"ע שבנר הראשון שהנני מדליק [החדש] בכוונתי לצאת בו יד"ח נר חנוכה – וכל השאר הם נרות ההידור.

אך איני מבין דבריהם דהרי הב"י שפתיו ברור מללו דמדליק בברכות על נר החידוש – שמורה על התחדשות הנס, ואם נר זה הוא 'נר העיקר' במה מורה נר זה על התחדשות – דכל עניין ההתחדשות שייכא בתוספת על העיקר, דהיינו – בהידור הנוסף על 'מצות נר חנוכה'.

ולפענ"ד הוי תרתי דסתרי ממש, דאי עיקר הוא – אינו חידוש ואי חידוש – אינו עיקר.

ולסיכום דעת הגר"א מתוך החמישה ההידורים הוא נוקט להלכה רק ג' והם:

  • 'נר הסמוך לפתח' והוא נוצח את כל ההידורים האחרים.
  • נר העיקר' והוא קיים לשיטתו גם כשאין 'סמוך לפתח', ויסוד סברתו פשוט – דהרי זהו עיקר הדין, וברגע שהדלקתי אותו – הרי נפטרתי מעיקר הדין וכל השאר הם חיוב, ולכן הנר שהדלקתי ביום הראשון – הוא אשר קבעתי שיהיה לי כנר חובה וכל השאר – הידור ואיך אתחיל מנרות ההידור ואניח נר עיקר הדין. ובזה הסכים הגר"א עם רבינו יונה.
  • 'להסדיר כל הברכות על נר אחד' ובזה לא הסכים הגר"א עם רבינו יונה שחילק את ברכת 'להדליק' על 'נר העיקר' ואת ברכת 'שעשה ניסים' על 'נר החידוש' – משום שברכת 'שעשה ניסים ושהחיינו' צריך עובר לעשייתן כמ"ש בפ"ג דמגילה עיי"ש (הגר"א בביאורו סי' תרעו ס"ב).
  • 'נר החידוש' ביטלו הגר"א מכח ההידורים הנ"ל, ואינו קיים כלל לשיטתו.
  • 'פניותיך לימין' – הידור זה קיים בחלק ממצבי ההדלקה להגר"א – והם:
  • בהדלקה בפתח שאין בו מזוזה והדלקה מימין הרי שנתחיל להגר"א בנר היותר שמאלי ובכל ימי החנוכה נלך משמאל לימין.
  • בהדלקה ללא פתח, כגון הדלקת חלון.
  • בהדלקת בית הכנסת.
  • בהדלקה בחלל הפתח.
  • בהדלקה על פתח הבית מבפנים [כאשר ישנה מזוזה].

אך במצב הראוי ביותר להדלקה והוא הדלקה מבחוץ על פתח שיש בו מזוזה – יאלץ הגר"א לוותר על הידור זה לטובת הידור 'נר הסמוך לפתח'.

הוכחת הגר"א מהרמ"א דמתחילים 'מנר העיקר' ולא מתחילים 'מנר החידוש'

ומדי דברי בו זכור אזכרנו, דבדברי הגר"א מוכיח שישנו 'נר עיקר' ולא מביא ראיה מרבינו יונה כמ"ש אלא הביא ראיה מדברי הרמ"א (סי' תרעד ס"א) אך לפני שנבאר את ראיית הגר"א נביא את דברי המחבר והרמ"א בעניין זה.

כתב השולחן ערוך בסי' תרעד ס"א וז"ל: מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודוקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי, אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול, אסור; ויש מתירים גם בזה, אא"כ הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה. הגה: ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר, דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כ"כ ולכן אין להדליק זה מזה (הג"מ ומרדכי); וכל זה אינו רק בעוד שדולקים למצותן, אבל אחר שעבר זמן המצוה מותרים בהנאה, כ"ש שמותר להדליק מהן (נ"י הל' קטנות), עכ"ל שו"ע ורמ"א.

הרי שהתיר השו"ע להדליק נרות חנוכה מנר לנר ולא חשש בזה לביזוי מצווה דכולא חדא מצוותא היא, אך הרמ"א כתב: ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר דעיקר מצוותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצווה כ"כ, ולכן אין להדליק מזה לזה. ע"כ. ומקור חומרא זאת מדברי הגהות מימוניות ומרדכי.

ודברי הרמ"א לכאורה מובנים מאוד, דהרי אם עיקר מצוות נר חנוכה היא בנר אחד – איך אוכל להדליק את הנרות ההידור שהם ברמת חומרא פחותה 'מנר העיקר' הרי אין לי חיוב כלל בהם, לעומת נר העיקר שבו אני מצווה ועומד, אך שאלה הפוכה נשאל – אם כ"כ פשוטה סברא זו מדוע כתב הרמ"א 'ונהגו להחמיר' והרי היה לו לאסור.

וביאר הביה"ל (סי' רסג ס"א ד"ה שתי) שכיוון שהידור זה של תוספת הנרות הידור חשוב הוא ונזכר בגמרא – הרי נחשב גם הוא כנר מצווה ומותר להדליקו מנר העיקר.

ועוד תירוץ תירץ הערוה"ש (סי' תרעד) דכיוון שכל יסוד דין זה של איסור הדלקה מנר לנר יסודו בביזוי מצווה וכאן לא שייך ביזוי מצווה דהרי נר ההידור משביח מקחו של נר העיקר ואין כאן בזיון כלל, ולכן מובן מדוע נקט הרמ"א לשון חומרא ולא מדינא.

הוכחת הגר"א

ואחר שראינו כי הרמ"א מדגיש כי יש נר עיקר ויש נרות הידור ואינם ברמה שווה, נראה כי זאת רצה הגר"א להוכיח.

אך אינו מובן כלל, דהרי הגר"א רוצה להביא ראיה כנגד השו"ע שזנח נר עיקר והעדיף נר חידוש, וטוען הגר"א דהרמ"א מסכים שנר עיקר עדיף, והיאך ראה כך בדבריו, והרי לכאורה גם אם אדליק כמהרי"ק – בסופו של דבר יהיה לי שני נרות דולקים – נר עיקר ונר חידוש, ומנ"ל לומר שהרמ"א לא הדליק כמהרי"ק.

אלא הבין הגר"א שחובה לאוקים את דברי הגמרא 'מדליקין מנר לנר' בגוונא שהדלקתי אחד ובו יצאתי יד"ח נ"ח ועתה השני לפני ואני מעוניין להדליקו רק כהידור בעלמא.

וא"כ חישב הגר"א דבשלמא לדעת השו"ע שמתחיל הדלקה מנר החידוש ודאי שאדליק מנר לנר – דהרי הנרות עולים בקדושתם, דהנר הראשון שהדלקתי הוא 'נר החידוש' והוא 'נר ההידור' וממנו אדליק נרות הידור אחרים, או שבסוף כל ההדלקה – את נר העיקר, ולא ייתכן לעולם שאדליק מנר העיקר את נרות ההידור.

אך לדברי הרמ"א שחשש והחמיר בהדלקה מנר לנר – מוכח כי הנר שעתה דולק לפני הוא נר העיקר וממנו ייתכן שאסור להדליק את נרות ההידור ופסק שראוי להחמיר, והרי  שהדליק הרמ"א כשיטת הגר"א מנר העיקר ולא התחיל הדלקה מנר החידוש.

שיטת הגר"ח מבריסק

ודרך זו היא להדליק כנהוג וכמקובל, אך לברך ברכת 'להדליק נר חנוכה' לפני הדלקת הנר הראשון – ואז לברך שעשה ניסים [חוץ מהיום הראשון כמו שיתבאר לקמן], דהיינו – ביום שני מברך 'להדליק' ומדליק את נר החידוש ואח"כ מברך 'שעשה ניסים' ומדליק את שאר הנרות, וביום שמיני יהיה הסדר כך [למדליקים כשיטת השו"ע] יברך 'להדליק' וידליק את הנר החדש [השמיני] ואחר הדלקתו יברך 'שעשה ניסים' וידליק את השביעי שהוא מימין אליו עד שיגיע לנר הראשון שהוא נר העיקר.

והטעם של הגר"ח מבריסק מובא בתשובות והנהגות (ח"ב סי' שלט) וז"ל: דהסתפק אם רואה נרות של אחרים והוא עדיין לא הדליק אם צריך לברך 'שעשה ניסים' מיד, או דלמא ימתין עד ההדלקה שלו, ואע"פ שבהגמי' מביא שאם עתיד להדליק אינו מברך, אבל לשון הרמב"ם 'כל הרואה אותה ולא בירך מברך שתיים' משמע שבכל אופן מברך על הראיה, ותלה ב' שאלות אלו בחקירה הנזכרת – האם ברכת 'שעשה ניסים' היא ברכת המצוות או נתקנה על הראיה, ומחמת ספק זה נהג הגר"ח מבריסק בעצמו לצאת כל הדעות – והיה נזהר כשיצא מבית הכנסת אחר מנחה לא להביט בחלונות מבחוץ כדי שלא יתחייב בברכת הרואה לצד האחד שזכרנו, ולעניין הברכה בלילה הראשונה נהג הגר"ח כדברי השו"ע לברך כל ג' הברכות לפני ההדלקה אבל בלילה השני נהג לברך ולהדליק נר אחד ואח"כ בירך 'שעשה ניסים' והדליק שאר הנרות משום דבכהאי גוונא יוצא ממה נפשך, שאם היא ברכת הראיה – הלא ראה נר ראשון, וגם אם היא ברכת המצוות שייך עוד לברך – כיוון שעדיין עוסק במצווה ושייך עוד הברכה גם בגדר ברכת המצוות, ואפשר נמי דשו"ע דינא קאמר, לברך עובר לעשייתן, אבל מליל שני ואילך מועיל לברך גם אחרי הדלקת הנר הראשון וע"ז ירוויח לצאת ידי חובת כל הצדדים ע"כ.

וסיכום שיטתו :

א. יש לחשוש כי ברכת 'שעשה ניסים' היא ברכת הראיה ולא הדלקה, ולפי כך יש לראות קודם נר דולק לשם חנוכה ואח"כ לברך עליו.

ב. מיום השני ואילך נפריד את הברכות, נברך 'להדליק' ונדליק נר ראשון – ולאחר מכן נראה את הנר שהדלקנו ונברך על הראיה וההדלקה 'שעשה ניסים', ואז נדליק את שאר נרות ההידור.

ג. הגר"ח הפריד את הברכות רק מיום שני, אך ביום ראשון לא רצה לסמוך ע"ז משום שאין הדלקה אחרי הנר, ולכן ברכת 'שעשה ניסים' אם נברך אחרי הנר הראשון תהיה רק 'ברכת הראיה' והרי זה ספק אם היא ברכת ההדלקה או ראיה.

שני הבדלים בין שיטת רבינו יונה לגר"ח

ושיטתו דומה במקצת לשיטת רבינו יונה אך שונה בתכלית וגם במעשה, כי שניהם הפרידו את הברכה מיום שני ואילך וביום ראשון – לא הפרידו.

אך בסדר הצבת הברכות על הנרות – הציב רבינו יונה 'להדליק' על נר עיקר ו'שעשה ניסים' על נר החידוש, והגר"ח הניח את ברכת 'להדליק' על נר החידוש ואת ברכת 'שעשה ניסים' – על הנר שסמוך לו שביום שני הוא 'נר העיקר' ובשאר ימים אינו עיקר ואינו חידוש אלא רק נחשב כנר הידור.

ועוד חילוק בתכלית – דרבינו יונה חילק כדי להרוויח הידור, והגר"ח בא מכח הגדרת הברכה.

תנאי ברכת ראיה – 'שעשה ניסים'

ואגב אכתוב דאיתא בהכי ג' שיטות:

  • דעת השו"ע – דאמר (סי' תרעו ס"ג) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו – כשרואה נר חנוכה מברך 'שעשה ניסים', הרי שכדי לברך 'שעשה ניסים' בראיה בעלמא ללא הדלקת נרות נדרשים ארבעה תנאים:
  • א. שלא הדליק עדיין.
  • ב. שלא עתיד להדליק.
  • ג. ואין מדליקין עליו.
  • ד. רואה בפועל נרות.
  • דעת הרבה גדולים – שלדידם ישנם רק שלשה תנאים:
  • שלא הדליק עדיין.
  • שלא עתיד להדליק.
  • רואה בפועל את הנרות.

ואע"פ שמדליקין עליו בביתו הריהו מברך ברכת הראיה – 'שעשה ניסים' בראותו נרות חנוכה דולקים.

וציין שעה"צ (סי' תרעו ס"ג) על דעה זו – מרדכי, והגר"א, והגר"א כתב שכך מוכח מרש"י, וכן כתב ממאירי ועי' בא"ר שהביא עוד כמה ראשונים דסברי הכי, ועל כן פסקו הב"ח ופר"ח וא"ר כן להלכה. עכ"ל. אך המשנ"ב (ס"ק ו) פסק שלא לנהוג כן להלכה (בשם הט"ז ומג"א וברכ"י ע"פ הסמ"ג ורשב"א ור"ן שפסקו כהשו"ע) וא"כ מי שמדליקים עליו בביתו והוא אינו עתיד להדליק היום ורואה נרות לא יברך ע"מ לחוש לספק ברכות להקל שהרי השו"ע פוטר אותו מברכה זו.

חידוש נפלא למעשה בדין 'מי שמדליקים עליו'

הערה למעשה – ואגב אכתוב מה שהעירני בני יאשיהו ני"ו דאע"ג דהמשנ"ב פסק דלא יברך מטעם ספק ברכות להקל, בכ"ז יש להעיר בזה דאין ראוי לנו להקל נגד כ"כ הרבה פוסקים, ולכן ראוי שמי שמדליקים עליו בגו ביתיה בכ"ז ילך לשמוע את הברכות מבר חיובא המדליק, ויענה אחריו אמן, אך קודם עליו לראות את הנרות בבית אחר שקדם והדליק, כיוון שאם ישמע את הברכה ועדיין לא ראה נר דולק לפניו – לא יצא בברכת המברך, שהרואה – חיובו שונה מברכת המדליק שהרי חיוב הרואה הוא מדין ברכת 'ראיה' ואם לא ראה – עדיין לא חל עליו חיוב כלל, והיאך יצא בברכת המדליק, אך אחר שראה ונתחייב בברכה יכול לצאת בברכת 'שעשה ניסים' של המדליק.

ואח"כ ראיתי דמשמע כדבריו בדברי הר"ן שכתב בשם הרא"ה שאם היה הרואה בשעת הדלקה אצל אדם אחר – אע"פ ששמע מפי המברך – מ"מ צריך לברך כדין הרואה. ועתה נבאר בדבריו דעד שלא ראה נרות דולקים לא חל עליו כלל חיוב ברכה [וקשה לומר שהחילוק הוא שהמדליק – אין כח בברכתו להוציא 'רואה'].

  • דעת הראשונים:

שיטת האור זרוע – דבעינן רק תנאי אחד לברכת הרואה, והוא שלא הדליק עדיין, ואע"פ שעתיד להדליק. וכך ביאר הריטב"א ברש"י שפירש דין הרואה במי שלא הדליק בביתו עדיין, והפר"ח דייק כך מדברי הרמב"ם.

ולפי שיטה זו חובה לברר – אדם שהולך להדליק בביתו ורואה נר דולק של שכינו ובירך, האם בהדלקת נרותיו ייאסר עליו לברך פעם נוספת – 'שעשה ניסים', ובדבר זה נחלקו הראשונים – האו"ז – סובר שאכן יצאת יד"ח ובהדלקת נר חנוכה שלך – תברך רק 'להדליק', וכ"כ הפר"ח, ולפ"ז היא גופא ספיקו של הגר"ח מבריסק שנזהר להסתכל בנרות דולקים בדרכו להדלקתו.

אך הריטב"א ביאר כי אמנם חובה מוטלת עלינו לברך בשעת ראיה אע"פ שעתיד להדליק, אך בכ"ז אלו שתי ברכות שונות אע"פ שהן במטבע אחד, וברכת 'שעשה ניסים' על הראיה שבירכתי אינה פוטרת אותו מלברך שוב בשעת ההדלקה 'שעשה ניסים' – על ההדלקה, ולפ"ז – אכן מובן חששו של הגר"ח שלא להתבונן בנרות בדרך לביתו אך שינוי סדר הדלקתו לפי דברי הריטב"א – אין בו תועלת וצורך.

העולה מן האמור – ראשונים רבים סוברים כי ברכת 'שעשה ניסים' שייכת להדלקה ולא תלויה בראיה מוקדמת, ולכן פטרו אותי מברכת ראיה אם עתיד אני להדליק והם – הרשב"א, הר"ן, תוס' רי"ד, ריטב"א בשם י"א, מאירי, ראבי"ה (סי' תתמג), הגה"מ (פ"ג) בשם רבינו שמחה, וגם אם שייכא לראיה – בכ"ז ברכת 'שעשה ניסים' של ההדלקה – לפ"ד הריטב"א שייכא להדלקה.

ונמצא לפי דברינו – שחקירתו של הגר"ח תיתכן רק לפ"ד האו"ז והפר"ח.

ובמה שכתב שאפשר שכך דעת השו"ע – בב"י נראה ששלל שיטה זו מהלכתא, כיון שאפילו ע"ד רבינו יונה כתב 'שזה דוחק' וכ"ש הכא, ועוד תימה לי דהיאך סבר דהיא דעת השו"ע – דהרי ביארנו קודם את דעת השו"ע (בס"ג) דלא ייחס לברכה זו שום שייכות וקשר לראיה דהא פסק שאם עתיד להדליק – לא יברך ברכת ראיה.

שיטת המקובלים

שיטת חסידי בית אל וכמו שמביא בספר דברי שלום במנהגי בית אל (אות ק) וכ"כ בשו"ת מנחת כהן, וחילקו בין ברכת 'להדליק' שהיא ברכה דאית ביה מעשה [חיצוניות] לבין ברכת 'שעשה ניסים' דלית בה מעשה [פנימיות], ועפ"ז נהגו לברך את ברכת להדליק ולהדליק את כל הנרות ואחר גמר כל ההדלקה בירכו 'שעשה ניסים' אך גם בין המקובלים יש שהורו לברך את כל הברכות קודם ההדלקה בכל יום, וכמ"ש השו"ע וכ"כ הבן איש חי והשד"ה ועוד, וטעמם – כי כל הברכות משלימות אחת את חבירתה ע"פ סוד, ורק אחרי שבירכתי כל ג' הברכות מותר לבצע הדלקה.

וכמובן שישנו שינוי מהותי בין מנהגם לבין שיטת הגר"ח מבריסק בתכלית ההפרדה, דהוא הפריד לצורך 'ראיה' ואז ברכה והם – לטעמים הכמוסים עימם.

אך שני הבדלים טכניים יש בינהם – הגר"ח מבריסק ביום הראשון בירך כל ג' הברכות לפני ההדלקה, והם גם ביום הראשון הפרידו את הברכות, ובזו שינוי עצום ביניהם לבין הגר"ח וגם מרבינו יונה.

ועוד דהגר"ח מבריסק ורבינו יונה ברך את ברכת 'שעשה ניסים' בתוך כדי ההדלקה, והם בכל יום – בירכו 'להדליק' והדליקו את כל הנרות ואז בירכו 'שעשה ניסים'.

קושיא לשיטת המקובלים – מקידוש והבדלה, ומברכות המגילה

אך קשה לשיטתם דטענו כי ראוי לחלק בין ברכה דאית ביה מעשה דהיינו מיד אחר ברכת 'להדליק נר' – יעשה מעשה וידליק, ואחר גמר כל המעשים יש לברך את הברכה דלית בה מעשה.

דהרי גם הם מודים דבקידוש של ליל שבת או בהבדלה – איננו שותים את היין אחר ברכת הגפן אלא ממתינים עד שנסיים את ברכת הקידוש או ההבדלה – אע"ג דלית בה מעשה.

וכן יש להבין מדוע בברכות המגילה שהם כעין ברכות החנוכה וסימנך מנ"ח – מקרא, ניסים, שהחיינו, כולי עלמא מודו דמברכים קודם הקריאה את כל הברכות ואח"כ מתחילים לקרוא את המגילה ומאי שנא מהכא.

מח' הגרעק"א והפמ"ג בברכת שעשה ניסים ושהחיינו

ועוד תיתכן בעיה הלכתית בשיטת המקובלים, דהרי חקרו רבותינו האחרונים מה יהיה דינו של אדם ששכח לברך את כל  ברכות חנוכה והדליק את כל הנרות, האם יברך.

ופשוט שאת ברכת 'להדליק' לא יברך, שהרי כבר הדליק, אך לגבי ברכת שעשה ניסים ושהחיינו כתב הגרעק"א (שו"ת תנינא סי' יג) שיברך, דהרי לא גרע מהרואה נר חנוכה ולא בירך שמוטל עליו לברך, ופסק כדבריו במשנ"ב (סי' תרעו ס"ק ד).

אך הפמ"ג (מש"ז סק"ד) סובר שאם הדליק וגמר ההדלקה ולא בירך, הדבר תלוי במחלוקת הראשונים שהובאה קודם בדין מי שמדליקים עליו בביתו ואינו נוכח שם – האם יברך על ראיית נר חנוכה, דלדעת השו"ע (סי' תרעו ס"ב) שלא יברך – גם כאן לא יברך, ולחולקים שם (הוב"ד במשנ"ב ס"ק ו) שסוברים כי אע"ג שמדליקים עליו בגו ביתיה לא נפטר מברכת הרואה – יברך גם כאן, ולמעשה נמצא שהכריע הפמ"ג הלכה שאין לברך שהרי הוראת השו"ע שלא לברך באדם שמדליקים עליו בגו ביתיה.

פרי מגדים – 'מדליק' אינו 'רואה'

ונראה שעומק סברת הפמ"ג בדעת השו"ע שדין ברכת ראיה הוא חידוש שנתחדש אך ורק לאדם שלא עתיד להדליק ורואה הנרות, וכיון שיצא מסוגיית 'הדלקה' שהרי אינו מדליק הרי הוא עובר לסוגיית 'ראייה', אך לא יתכן שמי ששייך בפרשת 'הדלקה' יברך על 'הראיה' וכן כאן כיון שהדליק – הרי הכניס עצמו בקהל 'המדליקים' ואינו יכול להיות לפתע בכלל 'הרואים' וא"כ הרי המדליק ושכח לברך יהיה דינו כדין מי שאשתו מדליקה עליו בביתו שלא יברך בראיית נ"ח שהורה בו השו"ע בסימן תרעו סעיף ג וז"ל: מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, עכ"ל. וברור שלהלכה אין למי שמדליקים עליו לברך שעשה ניסים ושהחיינו', וא"כ גם המדליק נרות ושכח לברך – ברור שלא יברך 'להדליק' כיון שכבר הדליק, ואף ברכת שעשה ניסים צריכה להיות קודם ההדלקה, ואפילו ברכת שהחיינו – חובה עליה להיות דוקא קודם ההדלקה ודלא כמאירי שהוב"ד בשער הציון סק"ג וז"ל: דאפשר דכמו בעלמא קיימא לן דזמן אומרו אפילו בשוק, דהוא קאי על עצם היום טוב, אפשר דהוא הדין בזה דקאי על עצם הזמן דחנוכה שנעשו בו נסים ונפלאות, אלא דלכתחלה סמכו זה על זמן דהדלקה, וכעין סברתי נמצא במאירי וזה לשונו, מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות, יש אומרים שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשה נסים בכל הלילות, והדברים נראים, עד כאן לשונו, וצריך עיון, עכ"ל. וביאר הפר"ח שחנוכה אינו 'רגל ממש' ולכן אין בו כח לחייב ברכה על עיצומו של יום ורק בהדלקת הנרות יש לברך שהחיינו, או בשעת ראיית הנרות [לרואה שלא הדליק ואין מדליקים עליו ואינו עתיד להדליק].

וקצת תימה על המשנ"ב בסי' תרעו סק"ד שכתב וז"ל: הדליק נר חנוכה ושכח לברך על הדלקתה ורק קודם שהדליק כולן נזכר דעדיין לא בירך יש לו לברך כל הברכות (ת' הגרעק"א מ"ת סי"ג) עוד כתב שאם נזכר לאחר שהדליק כולם אין לו לברך ברכת להדליק רק ברכת שעשה נסים וכן ברכת שהחיינו יש לו לברך, עכ"ל. הרי שהורה כי מי ששהדליק ולא בירך כלל וסיים להדליק את כל הנרות – לא יברך להדליק אך יברך שעשה ניסים ושהחיינו – ובשעה"צ בסק"ו כתב שכך נקט הפמ"ג בסוף דבריו, ולכאורה משמע שהורה ע"פ הפמ"ג שיברך שעשה ניסים ושהחיינו אך בפרי מגדים משב"ז סק"ד מפורש לא כן וז"ל: ועיין מה שכתבתי אות ב' אם הדליק וגמר הדלקה ולא בירך אם מברך אחר כך זמן ונס, י"ל למאן דאמר כשאשתו מדלקת עליו אין מברך ארואה הוא הדין זה, וכאמור, עכ"ל. ובתחילת הס"ק הורה הפמ"ג למי שאשתו מדלקת עליו שלא לברך [וכדברי השו"ע] מדין ספק ברכות להקל.

ונמצא כי הפרמ"ג אגד את שני הדינים – דין 'מדליק ולא בירך' עם דין 'מי שהדליקו עליו' אך הגרעק"א שלא קשר בין שני הדינים ולשיטתו בדעת השו"ע נכון שאם מדליקים עליו בביתו לא יברך ברכת ראיה, אך אם הוא עצמו הדליק בלא ברכה יקום אחר גמר ההדלקה ויברך ברכת ראיה – משום שלדעתו הברכה שברכה אשתו בגו ביתיה פטרה אותו ואין לו רשות לברך שוב אחר שנפטר, אך הכא במדליק ללא ברכה – חיובא דברכה להיכן אזל, והרי הוא עומד וממתין לו שיברך.

ולסיכום – נחלקו הגרעק"א והפמ"ג – באדם שהדליק וסיים כל נרותיו, האם יברך ברכות ראיה על הנרות, אליבא דדעת השו"ע – הגרעק"א מחייב והפמ"ג פוטר, ולכן בנידון דידן בשיטת המקובלים יאסור הפמ"ג לברך ברכת 'שעשה ניסים' על הנרות שהודלקו.

___________________________________________________

[1] רבי יוסף בן שלמה קולון (המהרי"ק) נולד בצרפת בשנת ה"א ק"פ לערך ונראה שבנעוריו קיבל תורה מפי מהרי"ל, נדד לאיטליה בשל פרעות. הוא ישב בעיקר בצפון איטליה, שם כיהן כרב בכמה קהילות חשובות, בתחילה שימש כמלמד דרדקי אך כבר בתחילת דרכו פקע שמו כפוסק הלכה, והוא החל להשיב על שאלות שנשלחו אליו תשובותיו זכו לשם ולתפוצה רבה. אט אט החלו להתקבץ סביבו תלמידים שמהם החלה ישיבתו שנדדה אחריו לכל מקום, אחד מגדולי תלמידיו היה ר' עובדיה מברטנורא, בעל הפירוש המפורסם למשנה. למעשה, מהרי"ק הפך להיות המנהיג התורני של יהדות צפון איטליה, והיה תל תלפיות שכל דבר קשה מביאים אליו להכרעתו. ביחוד גדולה הייתה סמכותו בין המהגרים הצרפתים שהיגרו לאיטליה – כלומר שהיו מבני עדתו של מהרי"ק עצמו. הללו היו כרוכים אחריו, ולמעשה היה המהרי"ק רבם של כל רבני הצרפתים בימיו, מהרי"ק היה טרוד ועסוק עד למעלה מראשו בעניני הציבור והרבצת התורה בישיבתו, והדים לכך נשמעים במקומות רבים בתשובותיו. בן משפחתו, רבי אברהם טריביש בעל "ברכת אברהם", מספר עליו: "שכשהיו לו עסקים הרבה מקהילות ולא היה אז סיפק בידו ללמוד, היה פותח ספר אחד ביום וקורא שורה או שתי שורות ולא יותר, וכן בלילה, דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים" המהרי"ק נפטר בשנת ה"א ר"מ.

 

[2] וההנחה בפתח עצמו נזכרה בשולחן ערוך סימן תרעא סעיף ז' וז"ל: מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל, עכ"ל. ובמשנה ברורה סקל"ו כתב וז"ל: היינו מקום הדלת שנכנס משם לתוך הבית יחלקנו לשנים ובחצי הנוטה לצד שמאל [שהוא נגד המזוזה שהמזוזה בימין] שם יניחנו [מ"א] ומשמע מזה דיכול להניח בכל שטח אותו החצי ועיין בט"ז שדעתו דלמעשה ראוי להחמיר להניח הנרות בצד השמאל בקצה האחרון סמוך לכותל, עכ"ל.

[3] וזו הערה חשובה להלכה ולמעשה (והובאה במשנ"ב סי' תרעו סקי"א) שגם מי שאינו נוקט כדברי הט"ז כגון שנוהג כדעת השו"ע ומדליק מנר החידוש – שלא יעמוד וכל גופו למול הנרות כיון שאז ייאלץ להעביר על המצות כיון שיד ימינו עומדת כבר למול הנר הימני והרי הוא מעביר עליו ומדליק את 'נר החידוש' ולכן עליו לעמוד ויד ימינו שאיתה הוא מדליק – עומדת למול נר החידוש. וכן הנוהגים כדעת הגר"א ולכן מדליקים תמיד את הנר השמאלי [בהדלקת חוץ ובפתח שאין בו מזוזה]  – יכוונו מראש את יד ימינם כנגד הנר השמאלי שאותו הם מדליקים, וכן יש להזהרה בהדלקות חלון ובהדלקת בית הכנסת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

.

סדר ההדלקה בנר חנוכה

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן