תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

לימוד המוסר

                                                                                    

ב"ב עח: על כן יאמרו המושלים בואו חשבון-המושלים, אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה. רשב"ם הפסד מצוה-שמתבטל מריוח בשביל שעוסק במצוה. כנגד שכרה-המרובה לעתיד לבוא. ושכר עבירה-שמשתכר בעבירה עכשיו. כנגד הפסידה-שיפסיד יותר לעתיד.

המסילת ישרים פרק ג' בחלקי הזהירות-העצה האמיתית הזאת לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתתה, אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרים ומשלו בו. כי מי שהוא עדין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה.

והדבר דומה לגן המבוכה שיש הרבה שבילים מאוד מתעים בדרך לאכסדרה אחת שבאמצע. ורק מי שכבר הגיע אל האכסדרה הוא רואה את כל הדרכים ויודע להבחין מה הדרך הנכונה. וכן המושלים ביצרם הם יכולים לייעץ, ועצתם בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה.

ומכאן לומד המסילת ישרים שאדם צריך להיות מתבונן תמיד ובזמן קבוע לו בהתבודדו מה הדרך האמתי, והאם מעשיו על זו הדרך, דהיינו חשבון הנפש באופן קבוע.

ולכאורה צריך ביאור היכן כתוב כאן לעשות חשבון הנפש בזמן קבוע. הרי כאן לכאורה כתוב שכאשר מגיע מצוה תחשב, מה תפסיד ומה תרוויח אם תקיים.

עוד צריך ביאור הרי כל אדם יודע שכאשר יעשה מצוה ההפסד הוא קטן מאוד, מול הרווח העצום. ומה העצה המיוחדת פה. וכגון שעומד לפני ניסיון במקום ללמוד לצאת לנייעס לחצי שעה. ברור לו שהריווח מהנייעס הוא עוד הנאה רגעית מפרשנות פוליטית. ואלו ההפסד הוא שכר לנצח נצחים. ומה יש כאן לחשב.

בספרו דרך עץ חיים מבאר הגמרא הנ"ל-שאם הייתה הידיעה רחבה ועומדת על לבות בני האדם. לא היו חוטאים לעולם. ולא היה היצר שולט כמו שלא שולט במלאכים.

וכיון שהקב"ה רצה שיהיה ניסיון לאדם שם בו הידיעה אך סגורה כגחלת וע"י ההתבוננות האדם יכול לעשות שהיא תתפשט כשלהבת.

ולפי"ז התשובה לשאלות הנ"ל בואו ונחשב-דהיינו ודאי שאדם יודע. ההבדל הוא האם מתבונן ומחשב. בדבר עצמו שיודע. וההבדל הזה שבין הידיעה שכבר ישנה לבין ההתבוננות. הוא הדבר שרק המושלים ביצרם יודעים לייעץ לנו. שהידיעה היא כגחלת שאין לה השפעה, ורק ע"י החישוב והתבוננות. שבשבילם אדם צריך לעצור מהטיפול והטרדה העולמית, מלהיות כסוס שוטף במלחמה, שהוא מעצת היצר שתכבד העבודה על האנשים, ואל ישעו בדברי שקר. ולכך אומר המסילת ישרים שכאן כתוב שצריך להתבודד ולהתבונן.

וכיצד הדרך לחשב ולהתבונן אומר בדרך עץ חיים שצריך לחשוב בשעה זאת של חשבון הנפש-מה הוא. ולמה בא לעולם. או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקב"ה. מה יהיה סוף על ענייניו. מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם. והיכן אוחז במעשיו מולם.

וצ"ב מה הכוונה מה הוא-(אין הכוונה מה מעשיו כיון שעל כך כותב בהמשך דבריו שם) ובהמשך דבריו מבואר, וביתר ביאור בנפש החיים. שמה הוא-היינו צלם אלוקים. וביאור עניין צלם אלוקים-שאלוקים פי' בעל הכוחות כולם.  שכל הכוחות בבריאה תלויות ברצונו. ולולי שבכל רגע הקב"ה מהווה את הבריאה, הכול היה חוזר לתוהו.

וצלם אלוקים-היינו שהאדם נברא כתבנית כל השיעור קומה של כל העולמות וכסדר כל פרקי המרכבה. זה החלק של הנפש רוח נשמה שבאדם. וכן גופו הוא מעפר שנלקח מכל העולם. והכוונה בכך שיהיה שותף במעשה בראשית. וכשם שאלוקים הוא בעל הכוחות כולם. כן האדם שהוא בדמותו כצלמו, כל הבריאה תלויה, בכל מעשה דיבור ומחשבה של האדם בכל עת ורגע.

וכן המצות כל מצוה מכוונת כנגד כוח פרטי בסדר העולמות. שכאשר מקיים מצוה מוסיף אור בכל העולמות התלויים בה ובכוחות הנפש שלו שכנגדם. וכאשר עובר עבירה מחשיך אורם של העולמות התלויים בה. וא"כ זה נקרא לחשב מה הוא.

ולמה בא לעולם-מבאר בדרך עץ חיים, וביתר ביאור בספרו דרך ה' ובספרו דעת תבונות. שכיון שדרך הטוב להיטיב והטוב הוא רק הק' יתברך וההטבה ע"י דביקות בה'. והדביקות ע"י שדומה לו וכמו שהטוב שהוא ה' יתברך הוא בעל הטוב בעצמו כן האדם בשביל להתדמות לו צריך להיות בעל הטובה ולכך צריך שהשיג הטובה ע"י בחירתו.

לכך ברא את האדם והבריאה חסרים.  והתיקון של האדם וכל הבריאה ע"י שיעמוד בנסיון. א"כ תכלית בריאתו היא שיעמוד בנסיון. וע"י זה יוביל עצמו והעולם עמו אל הטובה השלימה שהיא הדביקות בו יתברך שהיא ע"י גילוי יחודו וכבודו יתברך.

ולכן כאשר מחשב מה יפסיד וירוויח אם יצא לחצי שעה של נייעס, במקום חצי שעה של לימוד. אינו רק הידיעה הפשוטה שכבר קיימת אצלו שהרווח זה הפרשנות הפוליטית, וההפסד הוא שכר לנצח. אלא צריך לחשב ולהתבונן מה הוא כנ"ל דהיינו כל מעשה איזה השפעה יש לו על דרגתו ברוחניות ועל כל העולם.

וא"כ ההפסד שיש לו מקיום המצוה, שיכל להשתכר, או ליהנות הנאה רגעית מאותה פרשנות פוליטית, הרי אינו ריוח מהותי בקידום אישיותו. ואינו מקדם את העולם. ואילו השכר שיש לו מהמצוה אינו רק איזה שכר שאין לו מושג מהו אלא קניין נצחי בנפשו והעלאת מדרגה אותו ואת כל העולם עמו.

וכן שכר עבירה שיהנה הנאה רגעית מול ההרס שיעשה בנפשו לנצח, וההפסד שיגרם ע"י שהטה את כל העולם לכף חובה.

וכן לחשב למה בא לעולם-דהיינו התכלית שלו שהיא לעמוד בנסיון, וע"י זה להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, ויתבונן כיצד מעשה זה יקדם או ירחיק אותו מהתכלית הזאת. שהרי כל המעשים הם אמצעים המרחיקים או מקרבים מהדביקות בו יתברך. וזה בכלל הפסד מצוה כנגד שכרה.

וא"כ יש כאן הרבה מה לחשב, ולהבעיר את הידיעה הטמונה בו כגחלת שאינה משפיעה על האדם לשנות את מעשיו, ולהפכה לשלהבת המשפיעה ויכולה לגרום לו לשנות את מעשיו. וכן באופן קבוע יחשוב מה הוא ולמה בא לעולם להיכן מובילים מעשיו בדרך ליעד זה.

ומה עשו אבות העולם הוא שחשק בהם ה' דהיינו מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי היינו גם ע"י התבוננות בלימוד חומש עם רש"י ורמב"ן.

נמצא כל הבחירה של האדם היא להפוך הידיעה הקיימת בו כגחלת שאינה משפיעה. לשלהבת המשפיעה על מעשיו. והדרך היחידה היא ע"י חשבון הנפש והוא ע"י לימוד המוסר שהוא העצה היחידה לנצל מן היצר. שמורים לנו רבותינו המושלים ביצרם.

לשמיעת השיעור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לשמיעת השיעור

שיחת חיזוק ללימוד המוסר   

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן

דילוג לתוכן