תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

ביראה

ביראה

הרב משה רבינוביץ

ראש חבורת מוסר

במעלת היראה יש ללמוד ממה שנאמר בתורה "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך" וגו'. וכן מצינו שהקב"ה משבח את אאע"ה אחרי נסיון העקידה "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה". ובזה אנו רואים את מעלת היראה שהיא גדולה ועצומה שזה מה שהקב"ה דורש מאיתנו, וזהו שבחו של אבי אבות האומה אאע"ה.

ולכאורה זו חובה בפני עצמה ליראה את ה'. ואולם אנו רואים כאן במ"ח קניני התורה שאחד הדברים הנצרכים לתורה זה 'היראה', וכן מצינו באבות (ג, יא) 'ר"ח בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת', וכן שם (ג, כא) 'אם אין יראה אין חכמה'.

ואיתא בגמ' ביומא (עג, ב) 'מאי דכתיב "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין", אוי להם לת"ח שעוסקין בתורה ואין בהם יר"ש', וצריך להבין את הקשר של יראה לתורה, וביותר מהו שמבואר שבלעדי היראה אין התורה מתקיימת.

ועוד יש להבין שאיתא בגמ' ריש פ' הרואה 'אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (בדניאל) "יהיב חכמתא לחכימין"', וכן "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה". וצריך להבין איך החכמה הראשונה תימצא אצל האדם עד שיזכה לקבלת החכמה.

ועוד יש להבין שבגמ' בברכות (ח, א) אמרו 'אין להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד'. ואילו בפרק אין עומדין (לג, ב) אמרו 'אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יר"ש בלבד'. ולכאורה שני הדברים סותרים מה יש לו להקב"ה 'בלבד' ד"א של הלכה או אוצר של יר"ש.

וביאר ר' חיים מוואלזין בנפש החיים (שער ד' פ"ד), שיראת ה' תחילתה היא עיקר הקיום של חכמת התורה, כמאמר חז"ל (שבת לא, א) על הפסוק "והיה אמונת עיתך" וגו' אמונה זה סדר זרעים וכו', ואפ"ה – אי "יראת ה' היא אוצרו" אין, אי לא לא. וכן אמרו במדרש רבה (שמות פ"ל): אדם שונה מדרש הלכות ואגדות אם אין בו יר"ש אין בידו כלום, משל לאדם שיש לו אלף מידות של תבואה, א"ל יש לך אפותיקאות ליתן אותם בהם וכ' שנאמר "והיה אמונת עיתך" וכו' "יראת ה' היא אוצרו".

דהיינו שחז"ל דימו את התורה לרוב תבואות ואת היראה לאוצר המחזיק המון תבואות ומשתמרים בתוכו, דהיינו שהיראה היא האוצר שמכינים להכניס בו את התבואה, כך התורה נתונה בתוך היראה כדי להשתמר, ואם לא הכין האדם תחילה את האוצר לאחסן את התבואה שבתוכה הרי תבואת התורה שלו כמונחת על השדה למרמס רגל השור והחמור ח"ו, שאינה מתקיימת אצלו כלל.

ובזה יובן מה שהקדמנו להקשות במאמרם "ובלב כל חכם" וכו' "יהיב חכמתא לחכמין", והקשנו – האיך תמצא החכמה הראשונה אצל האדם.

והביאור הוא עפ"י מה שמבואר בנפש החיים, שגם 'היראה' נקראת 'חכמה' שנאמר באיוב (כח, כח) "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה", והוא כמו שאמרנו שהאוצר של החכמה היא היראה כדי שהתורה תשתמר בתוכו, שאין הקב"ה נותן ומשפיע חכמה העליונה של התורה שתתקיים אצלו ויהא תלמודו בידו אלא למי שיש בו חכמה, דהיינו אוצר של 'יראה', שהיא מוכרחת שתקדם אצל האדם.

וכן הא דאמרו שאין להקב"ה בבית גנזיו אלא הלכה, ואמרו אין לו להקב"ה אלא אוצר של יר"ש שזה מחזיק את התורה, שתורה ויראה אחד הם.

ובגמ' בסנהדרין (קו, ב) איתא 'א"ר ד' מאות בעיות בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא איפשט להו חד, אמר כר"א רבותא למבעי וכו' אלא הקב"ה ליבא בעי' (וע"ש במהרש"א). והיינו שבכדי לזכות לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא צריך סע"ד שיזכוהו לתורה מפי הקב"ה. ודואג ואחיתופל שלמדו תורה אך בלי יר"ש לכן לא זכו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וזהו שאמרו שם 'א"ר אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו', דהיינו שלא למד עם יר"ש ולכן לא נתקיימה התורה אצלו ושכח תלמודו קודם שהגיע לעולם האמת.

וכתב עוד הנפש החיים, דחז"ל דימו את 'היראה' לקב חומטין, שאמרו משל לאדם שאמר לחבירו העלה לי כור חיטין וכו', שזה דבר הנצרך ללימוד התורה שבלעדיה לא תתקיים התורה אצלו, והדימוי של חז"ל לקב חומטין בא לומר שאם אדם מערב יותר מן המידה של קב חומטין עובר על גזל ואונאה, וה"נ צריך קב של לימוד היראה והמוסר, ודון מינה שלא יתכן שיעסוק כל היום ביראה שמכין אוצר ריק שיש בו רק מצוה אחת של יראה.

והיראה זה לימוד המוסר ששומר ומחזיק את כל הלימוד של כל היום, וכמו שחוזר ומזהיר על כך מרן רה"י ר"ג שליט"א שיש להתחזק בלימוד המוסר בכל יום, והגאון רבי דב יפה היה אומר שאברך צריך ללמוד מוסר כפול מבחור, שאברך יותר טרוד [ולא כמו שחוששים שלימוד המוסר נצרך לבחורים ולאברכים פחות].

לשמיעת השיעור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לשמיעת השיעור

ביראה

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן

דילוג לתוכן