תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

בדקדוק חברים

א. 'דקדוק' או 'דיבוק'

 

עיקר קנין זה של 'דקדוק חברים' עניינו הלימוד בצוותא, וכמו שכבר שנינו בפרק א (מ"ו) 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. ובגמרא (תענית ז, א) החמירו מאד בחשיבות הלימוד בצוותא, וז"ל הגמרא: אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר "הלא כה דברי כאש נאם ה'", לומר לך מה אש אינו דולק יחיד אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי, והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא, מאי דכתיב "חרב אל הבדים ונואלו" חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, שנאמר "ונאלו", ולא עוד אלא שחוטאין וכו'. ע"כ. אכן לשון המשנה 'בדקדוק חברים', רבים דקדקו בו, מהו לשון דקדוק כלפי החברים, ובאמת גירסת המהר"ל, וכן הוא בתנא דבי אליהו זוטא: 'דיבוק חברים'. ולשון זו מבוארת יותר, שהדיבוק הוא לשון חיבור וצוותא, אבל הנוסח המקובל 'דקדוק חברים' עלינו לדקדק אחריו ולהבין עניינו.

ב. ספר הזכרונות

הנה בעיקר ענין הלימוד בצוותא מצינו בגמרא בברכות (ו, א) ענין נוסף, וז"ל הגמרא: מנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו". מאי "ולחושבי שמו", אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא, תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות, ע"כ. וכתבו תוספות (שם ד"ה חד), שודאי גם אחד נכתב בספר הזכרונות, שהרי שנינו (אבות פ"ב מ"א) 'כל מעשיך בספר נכתבין', אלא שכשהם שנים הם נכתבים יחד.

והחיד"א (מראית העין שם) הביא בשם היעב"ץ ב'עץ אבות', שתירץ באופן אחר, שביחיד רק מעשה נכתב ולא דיבור, אבל בשניים אפילו דיבור נכתב. ועל פי פירוש זה יש לבאר דבר פלא, והוא מה שדרש רב אשי 'ולחושבי שמו' על החושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, שלכאורה אינו מן הענין כאן, אמנם לפי פירושו של היעב"ץ הכתוב נדרש כמין חומר, שהרי לדבריו עיקר הלימוד מהפסוק של "ויכתב ספר זיכרון", ללמדנו שדיבור של שניים חשוב כמעשה של יחיד, וכשם שמעשה של יחיד נכתב בספר הזכרונות, כמו כן דיבור של שנים חשוב כמעשה ונכתב בספר, ומעתה מבואר, שכאן למדנו דבר נוסף שחשוב כמעשה, והוא כשחשב לעשות ונאנס ולא עשה, גם זה חשוב כמעשה ונכתב בספר זכרון.

ג. זיכרון ואמת

והמאירי (ברכות שם) פירש 'ספר הזכרונות' בדרך צחות, שכאשר שניים לומדים יחד העניין נחקק בזכרונם יותר מאשר ביחיד, וזהו 'מכתבן מילייהו בספר הזכרונות'. אכן יש להוסיף, שהלא 'במדה שאדם מודד בה מודדים לו', ואם כן כאשר אדם לומד בצוותא ולימודו נחקק בספר זיכרונותיו, ממילא גם למעלה דבריו נכתבים בספר זכרון. והמהרש"א פירש הטעם ששניים דבריהם נכתבים בספר הזכרונות, שכאשר לומדים שניים, מתוך המשא ומתן הם יגיעו לאמת, וממילא דבריהם ראויים להיכתב בספר הזכרונות, מה שאין כן כשלומד לבד הוא טועה, ולפיכך לימודו אינו ראוי להיכתב.

ד. דקדוק בתורה

ובאמת דברי המהרש"א שהלימוד בשניים עדיף יותר שמחמת המשא ומתן יגיעו לאמת, נראה שזהו גופא פירוש המשנה כאן 'דקדוק חברים', וכן מבואר בכמה מהמפרשים, שהלשון 'דקדוק' הוא כלפי התורה, והיינו ששלשה אלו ששנינו במשנה 'בשמוש חכמים בדקדוק חברים בפלפול התלמידים', הם שלושה עניינים הנצרכים ללימוד התורה, וכשם שהתורה צריכה 'שימוש' מהחכמים, ו'פלפול' עם תלמידים, כמו כן התורה צריכה 'דקדוק' על ידי חברים, והיינו שכאשר אדם לומד מרב, אינו יכול לדקדק עם הרב ולהטריח עליו בכל דקדוק, וכן כשלומד עם תלמידים, אבל שני חברים הלומדים בצוותא הרי הם טורחים יחד לדקדק בשמועתם עד שיעמידו הדברים על מכונם. וראה בזה בפירוש רבי מתתיה היצהרי, ופרקי משה (לר"מ אלמושנינו). ועל דבר זה אמרו שאותם שאינם לומדים בצוותא הם מיטפשים, מפני שהרי הם טועים ואין מי שיעמיד אותם על טעותם.

ה. יראת שמים

ועל פי זה נראה לבאר ענין 'מכתבן מלייהו בספר הזכרונות' האמור לעיל באופן נוסף, דהנה הדבר נלמד מהכתוב "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". ואם כן יש לומר, שמעלה זו שדבריהם נכתבים בספר הזכרונות נאמרה דוקא על לימוד בצוותא, ולא על שימוש חכמים או פלפול התלמידים, וכדלהלן. הנה בגמרא (ברכות לג, ב) אמרו: אמר רבי חנינא אמר ר' שמעון בן יוחאי, אין להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר שלי יראת שמים בלבד, שנאמר, "יראת ה' היא אוצרו". ע"כ. ומעתה נראה דטעמא דמילתא ששניים שעוסקים בתורה נאמר בהם "ליראי ה'", ומפני שכאשר שניים מדקדקים בתורה יחד כדי להבין דבר על אמיתתו, ולהוציא ממנו הלכה נכונה, זו היא יראת שמים, ולפיכך דוקא לימוד בצותא הוא הנכתב בספר זיכרון לפניו, כי הוא לימוד של יראת שמים, ואותו השי"ת שומר בבית גנזיו.

 

 

לשמיעת השיעור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לשמיעת השיעור

בדקדוק חברים

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן

דילוג לתוכן