תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

באמונת חכמים

יש לבאר מהו שרשה ויסודה ומהותה של אמונת חכמים, ועד היכן וכמה אנו מחוייבים בזה.

יסוד הדברים נלמד מהפסוק "לא תסור ימין ושמאל", ודרשו חז"ל אפי' יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכן מצות עשה "ועשית ככל אשר יורוך" שציוונו לעשות כל אשר יאמרו לנו החכמים. ובאמת שכל המהות של תורתינו הקדושה מבוססת על אמונת חכמים וזהו כל התורה שבע"פ, ואילולא הביאור של חכמים לא מצאנו ידינו ורגלינו בתורתינו, כלשון הר"ן, וכגון במזוזה שכותבים על קלף ולא על המשקוף וכן מקום הנחת תפילין וברית מילה וכו'. וזהו יסוד ושורש האמונה שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' עד דורינו אנו, וכדמו שמצינו במכילתא בשלח עה"פ "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" אם במשה האמינו ק"ו בהקב"ה, אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם. וכמו שביאר בעל הטורים על הפסוק "וידבר העם באלקים ובמשה" לומר לך החולק על רבו כחולק על השכינה והמאמין בדברי חכמים כמאמין בדברי השכינה.

עוד איתא בדרשות הר"ן (דרוש חמישי) שהביא המעשה מהגמ' בסנהדרין פרק חלק (ק, א) דיתיב ר' יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים שנאמר "ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח" וגו', לגלג עליו אותו תלמיד, אמר השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, אמר להו הני למאן, אמרי עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים, כי הדר אשכחיה לר' יוחנן דיתיב וקא דריש, א"ל רבי דרוש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי, אמר לו ריקה אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה, יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות. וכתב על זה הר"ן: ולכאו' מדוע עשאו גל של עצמות, והרי מה שאמר ר' יוחנן אינו דין וחוק מחוקי התורה ואעפ"כ העלו שזה אפיקורסות שהוא בוזה דבר השי"ת שאינו מאמין למי שהוא מצווה להאמין.

והוסיף הבני יששכר לדייק שמשמע שאותו תלמיד היה אדם גדול עד כדי כך שזכה לראות מלאכי השרת, וכן משמע שודאי היה לו אמונת חכמים, אלא הטענה עליו היתה מדוע התלהבת רק כשראית, ההתלהבות היתה אמורה להיות כששמעת באותו מידה כמו שראית.

ומצאתי עוד שקנין זה של אמונת חכמים אינו קנין בעלמא מבין שאר הקנינים, אלא בסיס ושורש לכל הקנינים, ובאמת אף היה צריך להיות הקנין הראשון, וכלשונו של המהר"ם חאגיז במשנת חכמים (אות תקו-ז): דשתי אמונות הן ושתיהם נצרכות לקיום הדת וישובה, וזו היתה מעלת ישראל ביציאת מצרים שהאמינו בה' זו תורה שבכתב ובמשה עבדו זו תורה שבע"פ, ולפיכך ראויה אמונת חכמים להיות נמנית למעלה ראשונה במ"ח מעלות התורה, אלא לפי שאצל התלמיד קטן א"א להסבירו גודל הצטרכות המעלה וצריך תחילה להכניסו בעול התורה לפי פשוטו כמו המעשה בהלל שלמדו א-ב ומתוך כך נתקרב תחת כנפי השכינה, יען הכל תלוי באמונת חכמים להאמין בכל אשר יאמרו, וזה יהיה גורם לשמירת המצוות כהלכתן.

ובגדר החיוב איתא בחינוך (מצוה תצו) וז"ל: בכל דור ודור נשמע אל החכמים, ואמרו לא תסור ימין ושמאל אפילו יאמרו על שמאל שהוא ימין וכו', כלומר שאפילו יהיו טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליה אבל נעשה כטעותם וטוב לסבול טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי, עכ"ל.

עוד הוסיף (מצוה תצה) וכתב: מי שעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו, מבטל מצות עשה ועונשו גדול מאוד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו וידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת, עכ"ל.

וכמו שאיתא בילקוט שמעוני על הפסוק "וגם בך יאמינו לעולם", שדרשו חז"ל בנביאים הבאים אחריך. וכעין זה איתא בקהלת רבה (פ"א) יהי בעניך דור שבא כדור שהולך, שלא תאמר אילו היה ר"ע קיים הייתי קורא לפניו, אילו היה ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניכם, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים שהיו לפניך, וכן הוא אומר "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה", וכמו שמצאנו בגמ' ראש השנה (כה, א) יפתח בדורו כשמואל בדורו.

ומצאנו בדברי אחד מרבותינו האחרונים שכתב, שהאמונה בחכמים הוא חלק מי"ג עיקרים שאנו אומרים אני מאמין באמונה שלימה שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הניתנה למשה, ודייק מלשון עתה כלומר עתה בדורינו דור האחרונים וכל הקודמים לפנינו, וכלשונו הזהב של מרן החת"ס (בדרשות): כי הנה עיקר אמונת אומן היא האמונה בחכמים דור דור ודורשיו וזהו כלל גדול שכל קוטבי התורה סובבים עליה.

והחיוב באמונה זו היא לא רק להאמין בכל דבריהם, אלא אף להאמין שכל שפע החכמה והנבואה מגיעה דרכם, וכמו שכתב הר"ן (בדרשות) וז"ל: כמו בזמן המקדש – הבית המקדש היה מקום השפע של הנבואה והחכמה ומשם היה שפע לכל כלל ישראל, כן ראוי שנאמין שהנביאים והחסידים מוכנים לקבל שפע החכמה והנבואה עד שבאמצעותם יושפע השפע על המוכנים לכל בני דורם, לכן גם אם לא ישתתפו עמהם אבל מצד עצם המצאם בדורם שהם בעצמם כמו המקדש.

ועיין עוד בשו"ת חת"ס (ח"א או"ח ת' רח בא"ד ד"ה דף ט, ב) שכתב במה שאומרים בתפילת ימים נוראים ועקידת יצחק לזרעו ברחמים תזכור, ולכאו' אמאי הוזכרה זכותו של יצחק ולא זכותו של אברהם אבינו שהרי מצאנו שהוא היה אחד מעשרה נסיונות של אאע"ה, וביאר החת"ס – שזכותו של יצחק גדול מזכותו של אברהם, דאברהם שמע הציווי מפי הגבורה אבל יצחק הרי לא שמע מהקב"ה אלא מאביו אברהם והאמין באמונת חכמים במה שאמר לו וזה גדול מאברהם אבינו, וזה מה שאנו מזכירים ומבקשים בתפילה בזכותו של יצחק לאלה ששומעים לתורה שבע"פ ואינם מהרהרים אחר דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם, אבל מי שאינו בכלל זה אין לו חלק בתפילה זו.

ואמונת חכמים זו היא ששומרת ומחברת אותנו אל אבינו שבשמים, כמו שהזכרנו לעיל מהמהר"ם חאגיז, והוכיח כן הבית ישראל מהא דמצאנו שלוט כל זמן שהיה דבוק באאהע"ה היה דבוק בהקב"ה, אבל בזמן שנפרד מאברהם איתא בבראשית רבה (מא. צ) אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו, כי כשניתק מאמונת הצדיק מיד בא לכפירה.

וכמו שאיתא בגמ' על שמעון העמסוני שהיה דורש כל אתין שבתורה, כיון שבא ל"את ה' אלהיך תירא" מיד פרש, עד שבא ר"ע ודרש "את" לרבות ת"ח, והביאור במה שפירש שמעון העמסוני כדי שלא נבוא לדרוש "את" לרבות את האלילין ויאמרו שיש עוד רשויות, ובא ר"ע ודרש לרבות ת"ח, והסביר הרב מטשורקוב, דא"כ מי שאינו מאמין בת"ח כלומר אינו דורש את לרבות ת"ח א"כ נשאר בלי דרשה כמו שמעון העמסוני ויכול לבוא לכפירה לדרוש לרבות את האלילין, הרי שאמונת חכמים היא הדרך והשמירה מכפירה.

וכבר המליץ באחד מהסה"ק על הפסוק "הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו", כלומר לשמור "את" לרבות הת"ח שעי"ז יבואו לידי אמונה בהשי"ת.

ויסוד קבלת התורה והקדמה לקבלת התורה היא חיזוק האמונה בחכמים, כמו שאיתא בגמ' שבת שמשה הוסיף יום אחד מדעתו, והדבר פלא שכל כלל ישראל יושב ומצפה לקבלת התורה ומשה דוחה אותם ביום נוסף וכולם שומעים בקולו ואין פוצה פה ומצפצף, לומר לך שזהו כוחה של אמונת חכמים וזה היה המבחן והלימוד לקראת קבלת התורה להאמין ולציית לצדיק הדור בלי שום פקפוק.

וכעין זה מצאנו שעמרם פירש מאשתו בגזירת פרעה כל הבן הילוד, ואיתא בגמ' סוטה שכולם פירשו אחריו עד שבאה מרים ואמרה לו, אבא שלך קשה משלו, הוא גזר על הזכרים ואתה גוזר על זכרים ונקבות. והדבר פלא שכל כלל ישראל כולם עושים אחר עמרם גדול הדור בלי שאלות עד שבאת מרים שהיתה בת שש ואומרת לו שלך קשה מכולם.

ובגודל האמונה בתמימות ופשיטות מצאנו בגמ' בפסחים (מב, א): אמר רב יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו, דרשה רב מתנה בפפוניא, למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה ואמרו ליה הב לן מיא, אמר להו אנא במיא דביתו אמרי. והקשה ר' ישראל סלנטר שלכאו' מה רצתה הגמ' לספר לנו במעשה זה וכי רצתה לספר דכמה טיפשים היו ח"ו, אלא ביאר שהגמ' באה ללמדנו עד כמה היתה אמונת חכמים חזקה בליבם שלא שאלו שאלות למה דווקא מים שלך, וגם הרי כל השנים אפו כולם מצות בלי המים שלך וכי לא יצאו ידי מצה, אלא לא שאלו והאמינו בכל מה שהחכם דרש להם, וללמדנו שכך היא אמונת חכמים הראויה.

ודבר זה צריך חיזוק תמידי ולדבר ולחזור ע"ז כמו שנאמר "האמנתי כי אדבר", וכמו שפירש בחת"ס פרשת מטות על הפסוק "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'", כלומר ש משה צוה לבני ישראל להרגיל עצמם לומר על כל מה שיאמרו ראשי המטות זה הדבר אשר צוה ה', שיתרגלו שכל מה שיוצא מן השופט יהיה בעיני העם כאילו ה' ציוהו לעשות כן, כי מסתמא רוח ה' נוססה ברועה צאן קדשים.

וצריך להאמין בחכמים גם אם נראה לנו שטועים ח"ו, וכמש"כ בחינוך (מצוה תצו) שהובא לעיל. ואפשר לבאר מה שאמרו חז"ל אפי' יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין מדוע נקטו לשון ימין ושמאל ולא על יום שהוא לילה או שחור שהוא לבן, שיתכן שביאורו שכאשר עומדים אחד מול השני הימין שלי הוא שמאל שלו, ושניהם אמת, וזהו מה שבאו ללמדנו שאמנם אנו בראייתינו החומרית נראית לנו כשמאל אבל ראיית חכמים בעיני הבדולח רואים גם מה שאנו לא מצליחים לראות.

ומה שנראה לנו לפעמים כטעות צריכים להאמין שאנו הטועים בהבנה, וכמו שפירש היהודי הקדוש מפשיסחא בגדר חסיד, שמצינו בגמ' שאהרן זכה באורים ותומים בזכות חסידותו שנאמר "תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה", והיכן מצינו חסידות אצל אהרן – אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה, כלומר שהרי אהרן הכהן היה יחד עם משה בציווי שצוה הקב"ה למשה 'דבר אל הסלע' והנה הוא רואה שמשה מכה בסלע ולא מצאנו שאהרן אמר למשה למה אתה מכה בסלע ולא מדבר אל הסלע, אלא זהו חסידותו של אהרן דחסיד אמיתי לא שואל שאלות על רבו גם כשנדמה לו שטועה. והוסיף ידידי הגאון ר' אהרן זאב חשין שליט"א שהרי לבסוף גם אהרן נענש ע"ז ולא נכנס לארץ ישראל כמ"ש 'יען אשר לא הקדשתם את שמי', וללמדנו שחסיד אמת מוכן אף לסבול ולהיענש העיקר שלא להעיר לרבו.

ובחזו"א באגרות (ח"א סי' קפב) כתב: בדבר שאלתך איך הדרך לאמונת חכמים, תשובה – אמונת החכמים תלויה באמונת החכמה, ובכלל אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי, עכ"ל. הרי לנו שהעיקר זה האמונה בצדיק החי אף בדורינו אנו.

ויש שפירשו בהא דאיתא בגמ' דבא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" שהעיקר היא האמונה, ומדוע דוקא חבקוק הוא שהעמידו על אמונה, ופירשו דאיתא בזוה"ק דחבקוק הוא בנה של האשה השונמית שנולד מברכתו של אלישע וכל המעשה שם הוא גילוי של אמונת חכמים בין בברכה לבן ובין לאחר שנולד ומת שבאמונתה רצה מידלאלישע הנביא, וא"כ חבקוק שנולד מכח האמונה הוא שהעמידן על אחת שזהו אמונה.

וכבר כתב בתפארת שלמה וז"ל: ועשה לך רב, פירוש שכל אחד צריך להאמין שיש צדיק אחד בעולם שהעולם עומד עליו.

ובכח האמונה בצדיקים ובחכמים זוכים אף להשפעות וברכות, וכמו שהבאנו מדרשות הר"ן שהם בבחינת מקדש. ומצאנו בארחות יושר (ערך רוח הקודש) למרן רשכבה"ג רבינו הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל שכתב וז"ל: ויש לפעמים שהברכות והעצות מתקיימות לזכות השואל שמאמין באמונה שלימה שמילת החכם מתקיימת ובזכות זה באמת מתקיים ואם לא היה מאמין בזה בלב שלם באמת לא היו מתקיימין בו, ודבר זה מתחלף לפי השואל, ודבר זה ראינו כמה פעמים אצל גדולי ישראל, וירא שמים שסומך כל דבר על החכם ושומע לו לכל אשר יאמר יש לו סייעתא דשמיא שנותנין לחכם בפיו מה לומר לו, ועצותיו מצליחים בדר"כ אא"כ הקב"ה יודע שזה אינו טוב בשבילו.

ואשרי למי שדבוק בחכמים האמיתיים ושומע לדבריהם תמיד, וכמש"כ הרמב"ם (דעות פ"ו ה"ב) וז"ל: מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם.

לשמיעת השיעור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לשמיעת השיעור

באמונת חכמים

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן

דילוג לתוכן