תוכניות יחודיות מוכחות לזכירת וקניין הש"ס

אוהב את המישרים

אוהב את המישרים

הרב יהושע רוטנברג

הנה בפשטות אהבת המישרים היינו שיעסוק בתורה בהבנה ישרה שיחתור לאמיתה של תורה, שרק על ידי ישרות הלימוד וההבנה יוכל לבוא לחקר האמת וליבון ההלכה כראוי, וגם שעי"ז יתיישבו דברי התורה על ליבו ויתקיים בו מה שדרשו חז"ל עה"פ (תהלים א) "ובתורתו יהגה יומם ולילה", כיון שיגע בה נעשית תורתו, וכבר אמר דוד ע"ה (תהלים יט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב", היינו כשיבוא לישרות התורה יזכה לשמחתה, והעוסק בתורה ואינו בא לידי 'משמחי לב' יש לו לבדוק את עצמו שמא אין הפיקודים ישרים, שהלומד תורה בעקמימות ושלא בבהירות אין הדברים מתיישבים על ליבו ואינו בא לידי שמחה.

אכן עוד ביארו המפרשים, שאהבת המישרים היינו שכל הנהגתו בענייני העולם ובין אדם לחבירו תהיה בישרות, וענין זה באמת הוא מקרא מלא, שנאמר (דברים ו, יח) "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". ועלינו לבאר מהו ענין 'הישר'. הרמב"ן ביאר וז"ל: וזה ענין גדול לפי שא"א להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל, לא תקום ולא תטור, לא תעמוד על דם רעך וכו' חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב הישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפרשה ולפנים משורת הדין, עכ"ל.

ולמדנו שענין הישרות הוא לנהוג בכל דבר כפי רצון ה' ואפי' לפנים משורת הדין, והביא לזה הרמב"ן דוגמא מדינא דבר מצרא המבואר בב"מ (קח, א) שחייבו את המוכר למכור את שדהו העומדת למכירה דוקא לשכנו, משום שעבורו התועלת מרובה [ומדברי הראשונים (בב"ב יב, ב) מוכח שהוא חיוב גמור מן התורה], והרי שהיושר מחייב הנהגה כללית אפילו בעניינים שלא נכתבו בתורה במפורש.

והנה נאמר בקהלת (ז, כט) "אשר עשה האלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים", וביאר הרמב"ן (בראשית ב, ט) וז"ל: היושר שיאחוז דרך אחת ישרה, והבקשה בחשבונות רבים שיבקש לו נעשים משתנים בבחירה ממנו, עכ"ל. והיינו שעמד על לשון הכתוב ש'הישר' נאמר בלשון יחיד והרי שהוא דרך אחת בלבד, אמנם החשבונות המסירים את האדם מהיושר הם רבים. והביאור, שאם היה האדם מסיר את הנגיעות האישיות שיש לו בכל דבר הרי בודאי היה יודע את רצון ה' כיצד יש עליו לנהוג, אלא שמפני הטובות והרצונות האישיים שלו קשה עליו לראות את האמת היושר, וזהו שורשו של חטא עץ הדעת [כמבואר שם בדברי הרמב"ן] ששמו האמיתי הוא "עץ הדעת טוב ורע", והיינו שקודם החטא היה שיקול הדעת האם הדבר 'אמת או שקר', ולאחרי החטא שנכנסו היצרים בתוכו של האדם הרי שיקוליו הם האם הדבר 'טוב או רע' כלומר האם הדבר משתלם לי או שאפסיד ממנו, וממילא הוא מתרחק מהאמת והיושר.

האמנם יש עלינו לדעת כיצד מסוגל האדם האנוכי והמלא נגיעות לבטל את שאיפותיו ורצונותיו ולילך ישר כפי שעשאו האלוקים. והתשובה לזה יש ללמוד מדברי הברייתא עצמה.

שהנה יש לדייק בלשון התנא שנקט בקנייני התורה 'אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים', ולכאו' יש לעיין מדוע לא שנה בלשון ברורה יותר שהעושה צדקה והמתנהג ביושר זוכה לקנות התורה, וכמו ששנה בשאר הקנינים כגון נושא בעול עם חבירו וכיוצ"ב. אולם פשר דבר יש ללמוד מדברי התנא ר' מאיר שהעוסק בתורה זוכה לדברים הרבה 'ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן', והיינו שהאופן היחיד להגיע למעלות אלו הם ע"י עסק התורה ורק העוסק בתורה לשמה נעשה מוכשר להיות חסיד וישר, וממילא לא יתכן לומר שהישר זוכה לתורה שהרי כל שאינו עוסק בתורה אין כלל באפשרותו להגיע לישרות, ולכך הדרך הראויה היא לאהוב צדקה ויושר ולשאוף להגיע למדרגות אלו, ואז כשיעסוק בתורה יתרומם ויוכשר להיותו ישר באמת, לסלק את כל רצונותיו ונגיעותיו ולחזור למצב נעלה בבחינת אדם הראשון קודם החטא שכל מעשיו מנוהלים על פי האמת והיושר.

ובזה נראה להבין מאמר חז"ל במסכת תענית (טו, א) 'אמר ר' נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה, צדיקים לאורה דכתי' (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק", ולישרים שמחה דכתי' "ולישרי לב שמחה" ע"כ. ופירש רש"י: ישרים לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים. ובפשוטו הדבר סתום וצריך ביאור מהו החילוק שבין צדיק לישר, ומדוע זוכה הישר לשמחה יותר מן הצדיק, וגם צ"ב מהו ענין האור ומהו השמחה, והדברים סתומים וצריך תלמוד.

וראיתי בספר פרי צדיק להג"ר צדוק הכהן ז"ל (שבט אות ה) שביאר וז"ל: שהשמחה רק שכשמתבטל היצה"ר מכל וכל ומתיישר הלב להיות אחד לאביו שבשמים ואז דין לו שיש מלחמה עם היצה"ר וזוכה לשמחה וכו' עכ"ל. ועפ"י הנ"ל יתבאר כהוגן, שהצדיק הוא העושה צדק ומקיים תורה ומצוות ונלחם ביצריו על מנת לשבור היצר, אמנם עדיין לא הכניע את רצונותיו לשקול הכל עפ"י רצון ה' בלא שום שיקול אישי, אכן כשמגיע למדרגת 'ישר' הרי הכניע עצמו מכל וכל וכל שיקוליו הם אך ורק 'אמת ושקר', והרי בא לשלמות בבחינת אדם קודם החטא, וכיון שהכניע היצר הרי בא למעלת שלימות ולעולם מן השלימות באה שמחה, ולכן הצדיק מאיר בו אור המצוה, ולזאת נאמר "אור זרוע לצדיק", אך הישר שזוכה לשלימות גמורה זוכה לשמחה וע"ז נאמר "ולישרי לב שמחה".

לשמיעת השיעור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לשמיעת השיעור

אוהב את המישרים

תגיות האתר

רוצה להינות שתוכן תורני ישירות אצלך המייל? הרשם כאן ותהיה מעודכן

דילוג לתוכן